אם בשלב השני מוקדה הביקורת בחזרה , בתיווך עם העולם , הרי בשלב השלישי מתמקדת הביקורת בעיקרה , בגילומו של הוויתור כפנימיות נסתרת . הביקורת טוענת , שוויתור הנעשה בפנימיות בלבד אינו ויתור ממשי , אלא ויתור מדומה בלבד וככזה , חסר משמעות . קירקגור כותב ביומנו . 'אם אני מעתיק את הנצרות רק לפנימיות הנסתרת , ומבחינה חיצונית תואם לגמרי לעולם , אם באופן מוחלט איני נותן שום סימן לכך שבעצם ישותי אני מכיר בקריטריון אחר לחלוטין ( היחס לאל ... ( אזי זוהי ללא ספק , בגידה . הנצרות דורשת ממני שבפנימיות ישותי אוותר על כל דבר למענה . אבל אם אני שומר את הנצרות כפנימיות שבתוכי , במובן מסוים לא עשיתי שום דברממשי' ( שם , . ( Vin A 511 n . d ., 1848 [ 2119 ] בהקשר אחר מעיר קירקגור , כי אם ניתן היה להשיג בדמיון את הממשות האקטואלית הרי המציאות היתה מאבדת מערכה ( א . ב ,. עמ' . ( 186-185 משמע , העדפת הפנימיות , הוויתור שאינו ממשי , מוליכה בסופו של דבר לביטול משמעותם של החיים עצמם . באופן דיאלקטי , דווקא התביעה לוויתור ממשי , משמעה , הענקת ערך לממשות שעליה מוותרים . הענקת ערך זו נובעת מעמדתו האקסיסטנציאלית של קירקגו...
אל הספר