פרק זה הוא בעל משמעות מיוחדת במסגרת הספר , ולכן ראוי להקדים לו מבוא . הוא מהווה סיכום שיטתי מקיף לבעייתיות של ההתייחסות לעולם . כפי שראינו , בעייתיות זו היא הלוז של הגותו האקסיסטנציאלית דתית של קירקגור . מבחינה זו , חשיבותו של פרק זה , בניתוח המפורט שבו , המצביע על כך שלבטיו של קירקגור ביחס לקיום , משתקפים בצורה ברורה ביצירתו כולה , הפסוידונימית והגלויה , מראשיתה ועד אחריתה . לבטים אלו אינם עניין הקשור רק לביוגרפיה הקונקרטית של קירקגור , אלא הם המפתח להבנת היצירה הספרותית כולה . אולם אין דברים אלה ממצים את משמעותו של הפרק הנוכחי , שכן ניתוח בעייתיות זו כבר נעשה , אם כי לא בצורה כה מפורטת כפי שייעשה בפרק זה . אכן , פרק זה יחדד ויבהיר את הדברים תוך התמקדות ביצירה הספרותית עצמה , אך גם בכך אין כדי להצדיק את מקומו כאן או לראות בו את אחד השיאים של הניתוח כולו . כדי להבין את משמעותו של פרק זה , יש להשוות בינו לבין פרק ו , סעיף 1 ( בחלק הראשון של הספר . ( בסעיף זה הצגתי את המודלים של האישור העצמי : ההתגברות , ההסתרה וחיוב הקרע . פרק זה מהווה מקבילה לסעיף 1 שלעיל , אך מוקד הדיון בו אינו הבעיה ...
אל הספר