בפרק זה נעסוק במה שניתן לכנות 'האקלים הרוחני , ' בימים שבהם נתעצבה דמותו הרוחנית של הרודוטוס כילד , כצעיר המנסה להבין את העולם שמסביבו וכבוגר אשר יראה כתפקיד חייו להוסיף להשכלת בני דורו על ידי חקירת המאורע החשוב ביותר של הדור , מלחמות הפרסים ביוונים . בפרק הקודם דיברנו קצרות על האפוס כיצירה ספרותית , שעיקרה המיתוס פרי הדמיון היוצר , אשר בעזרתו מנסה האדם להבין את העולם , לפני שהיו בידו הידיעות הדרושות להסבר בעזרת התבונה וההיגיון . היו חוקרים שניסו להבדיל בין 'חשיבה מיתולוגית' או 'קדם פילוסופית' לבין 'חשיבה פילוסופית' או 'הגיונית' ולהבחין בדרגות התפתחות שונות , אבל דעותיהם הופרכו י גם עמים 'קדם פילוסופיים , ' שיצרו מיתולוגיה מפותחת של סיפורים דמיוניים ביותר ובלתי הגיוניים לכאורה , יודעים לחשוב חשיבה הגיונית בתחומי חיים אחרים ; וככל שגדל אוצר ידיעותיהם על היקום , כן נדם קול המיתוס , עד שהפך סיפורים לילדים או חומר למשוררים . עם כל זאת יש לציין , שבמיתוס היווני יש יסודות פנטסטיים במידה פחותה בהרבה מאשר במיתוסים של עמים ותרבויות אחרים ; כך למשל קיימים בו כמעט רק אלים אנתרופומורפיים , בעלי ד...
אל הספר