מן המפורסמות הוא שלחקר ההיסטוריה , לכתיבתה ולעיון בה שמור מקום מרכזי בחיי הרוח והחברה . בכל הדורות התעניינו עמים ושבטים בעברם , ולשם כך עסקו בהיסטוריה . בימינו העיסוק בתולדות העבר הוא לעתים קרובות מטרה לעצמה , מעין 'תורה לשמה' הן בציבור הרחב והן , ובעיקר , בחוגי החוקרים והכותבים את ההיסטוריה . לא כך היה הדבר בדורות קודמים . ההיסטוריה היא במהותה שמירת זכר העבר . וזו היתה גם התכלית הראשונה שהועיד ראשון ההיסטוריונים , הרודוטוס , לספרו ; אבל לא היתה זו התכלית היחידה . יורשו הגדול , תוקידידס , הועיד לספרו את התפקיד לעזור לקוראיו בהכנת מעשי האדם . הבאים אחריהם ביוון וברומא כתבו , לדבריהם , כדי ללמד את הדורות הבאים כיצד לנהל את מדינותיהם , ללמוד מהצלחותיהם ועוד יותר — משגיאותיהם של הקודמים להם . גם בימי הביניים שימשה כתיבת דברי הימים למטרות שלא נבעו מחקר ההיסטוריה . אנשי הכנסייה כתבו כרוניקות ( רשימות המאורעות , ( כדי להוכיח את צדקת פעולות האלוהים עלי אדמות , או כדי להצדיק את תביעות הכנסיה לשלטון ולרכוש . מלכים ושליטים אחרים ביקשו להאדיר את מעשיהם ולהודיע עליהם לדורות הבאים . מטרה אחרת היתה ל...
אל הספר