בין נהר פרת ונהר חדקל נתרס"ד ] מאת לאה גולדברג א . הקדמה בה בשעה שניתוח יצירות פרוזה — ניתוח סגנון , בניין משפט ובניין סיפור הוא דבר המקובל על הביקורת , שנוי עד היומ הזה במחלוקת עצם מעשה ניתוח השיר . היחס הסנטימנטאלי אל השירה הכה שורשים כה עמוקים בלב קוראיה ומבקריה , עד שיש ואנשי תורת הספרות חוששים מפני כל ניסיון להבין את השיר ואת יסודותיו ישמא יפגע חלילה מעשה זה בהתרשמות הבלתי-אמצעית / בעלי הדעה הזאת שוכחים עובדה עיקרית אחת : בניתוח שירה כבניתוח פרוזה עלינו להשתדל להבין את היצירה מתוך עצמה , מתוך הכתוב בה ולא מחוצה לה . בהיותנו משתדלים להבין את יסודותיה של היצירה , את דרכי כתיבתו של הסופר , אופן צירופיו והדרך המיוחדת לו בביטוי הלשוני , איננו זכאים להסיח אף לרגע אחד את תשומת לבנו מן השלם , משלימותה של היצירה , שהיא התוצאה - ואף יותר מתוצאה — של אותם היסודות אשר מהם היא בנויה . הלא גם אם נדע את כל פרטי הדברים הניתנים בתוך היצירה כיסודות הרכבה , השלימות תהיה תמיד לא ראציונאלית , משהו שאינו ניתן לחיקוי , משהו הקיים כערך בפני עצמו , בחד פעמיותו המושלמת . גם אם יודעים אנו את כל סודות הבוטא ...
אל הספר