ד"ר בת שבע יוניס־גוטמן אם־טיפוס לרופאה ציונית בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית

צפורה שחורי רובין הקדמה סיפור חייהן של הרופאות הראשונות בארץ ישראל הוא בעצם סיפורן של הראשונות שעסקו ברפואה בסוף המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים והיו שותפות להנחת אשיות מערכת הרפואה הארץ ישראלית . הן היו רופאות צעירות , בסוף שנות העשרים לחייהן או אף באמצע שנות השלושים שלהן , בוגרות בתי ספר לרפואה שבמדינות אירופה . נשים משכילות , עצמאיות , בעלות מוטיבציה ואמונה בעתיד הרפואה בארץ . הן פעלו ללא לאות , במסירות ובנחישות , והשקיעו את מיטב מרצן ואת ידיעותיהן למען הקמת מערכת רפואה בארץ , למען יצמח כאן דור חדש , בריא בגופו ובנפשו . רופאות אלה עלו ארצה מתוך תחושת שליחות וראו ברפואה ייעוד ציוני לאומי ולא רק מקור פרנסה . היטיבה לנסח זאת ד"ר בת שבע יוניס , אחת מאותן ראשונות , שבעיקר בה אתמקד במאמר זה : ' קומץ קטן של רופאים היינו , אבל חלמנו על תכניות גדולות , על יצירה גדולה [ ... ] היינו כולנו צעירים , מלאים מרץ ותקווה ואמונה גדולה בעתידה של ארצנו , ומוכנים לתת את כל מרצנו וידיעותינו לטובת מפעלנו . ' למרות התרומה הנכבדה שהייתה לרופאות הראשונות בבניית מערכת הרפואה הארץ ישראלית הן נשארו אנונימיות...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב