[»] אין לך פרק בתולדות עמנו במאתיים השנים האחרונות המכוסה ערפל כמו התנועה השבתאית . כל ההיסטוריונים כאילו בעצה אחת הם : עצם ההתעוררות במחנה ישראל והמאורעות הדראמאטיים עד המרתו של שבתי צבי מהווים לדעתם חלק חשוב ועיקרי מדברי ימי עמנו , וראויים הדברים לחקירה ולעיון מתוך מבט אובייקטיבי ומבלי שנצרף לזה חירופים וגידופים על המנהיגים והמונהגים . יפה הבינו , ובייחוד בימינו , שאין לגשת להבנת מה שנתרחש כאן בלב האומה מתוך משפטים קדומים , המודדים את כל הנעשה באותו פרק לפי מידת התאמתו למושגינו או למושגי המסורת הדתית בלבד . הדעות המופרכות על 'רמאות' וכיוצא בזה ביחס לנעשה בשנים תכ"ה ותכ"ו התחילו להיעלם מתוך ספרי ההיסטוריונים . ואדרבה — בדור התחייה הלאומית נתעוררו כמה מהם להבין הבנה עמוקה וחדשה את הגילוי הטראגי הזה של הרצון לגאולה ושל געגועי הגאולה בעמנו . ואולם לגבי הבנת התנועה השבתאית שלאחר המרת ש"ץ — שאני ! כאן אנו עומדים עד היום לפני קיר אטום , לא רק של חוסר הבנה , אלא גם של חוסר רצון להבנה . יש נטייה בולטת מאוד אצל החוקרים במאת השנים האחרונות למעט עד כמה שאפשר את דמותה של השבתאות ה'כופרת , ' וגלגו...
אל הספר