לשאלת רהיטות הדיבור בלשון המשנה

מיכאל ריז'יק א . מבוא טקסט המשנה מתקרב לרישום הדיבור החי מכמה בחינות . ראשית כול , השם תורה שבעל פה מעיד על עצמו : לפנינו טקסט שמיועד יותר לאמירה מאשר לכתיבה . מצד שני , במשנה רב מספר הדו שיחים , וככלל נפוץ בה דיבור ישיר , הן בצורת נוסחאות קבועות ( מעין אלו שבמסכת נדרים ) הן בצורת הסיפורים של תנאים שונים ( מעין סיפוריו של רבן גמליאל על בית אביו או על עבדו . ( החשוב מכול , טקסט המשנה , ובמיוחד הניקוד שלה , הווקליזציה , נתקיימו במשך הדורות בכל מסורת ומסורת דווקא בצורת האמירה בעל פה . שלושת הגורמים האלה וגורמים אחרים הקשורים לאופן אמירת המשנה עשויים היו להשפיע על התהליכים הלשוניים במסירת המשנה במשך הדורות ' . בחקר תופעות שנוגעות לרהיטות הדיבור , בדומה לתופעות אחרות המתועדות בלשון המשנה , קשה להבחין בין תהליכים שנתקיימו בלשון בהיותה מדוברת ובין התהליכים שהתרחשו בלשון כב"לשון ספרותיות חיה" במשך המסירה . אנסה לדון בכמה תופעות לשוניות שנראות קשורות לרהיטות הדיבור בלי להיכנס לשאלת קדמות התופעה . רהיטות הדיבור מוצאת את ביטויה ברבדים שונים של הלשון . נתחיל בתופעה פשוטה לכאורה .  אל הספר
מוסד ביאליק