רבקה שמש . 1 על המחקר של צורות הפנייה הפנייה מוגדרת כרכיב שמני , הנוסף למבע ומציין את הנמען שהמבע מופנה אליו ' . השימוש בה נועד למשוך את תשומת לבו של הנמען תוך כדי הבדלתו מן הסובבים אותו , וכן לבטא את הערכת המוען באשר למעמד הנמען ובאשר לצורת הפנייה 2 הראויה . 3 במאמר משנת 1960 הניחו בראון וגילמן את התשתית למחקר בנושא הפנייה . מחקרם התמקד בשפות שיש בהן הבחנה בין שני כינויי פנייה בגוף שני , שהאחד הוא כינוי קרבה ( הנקרא T על שום tu הלטיני ) והאחר הוא כינוי נימוס ( הנקרא V 4 על שום vos הלטיני . ( מסקנת המחקר הייתה שהשימוש בכינויים מושפע מן הקשר שבין המוען והנמען , הניתן לניתוח במונחים של שני מדדים סמנטיים' "כוח" ( מצב של סמכות או עליונות של אחד מן הדוברים ) ו"סולידריות" ( מצב של קרבה בין הדוברים . ( בראון ופורד ( בראון ופורד , פנייה ) מתארים תבניות של שימוש בפנייה ושינויים בצורות הפנייה המשמשות באינטרקצייה חברתית . בעקבות שני מחקרים 5 אלה נכתבו מחקרים רבים על צורות הפנייה ועל כינויי הפנייה בשפות רבות . 6 בתיאורים של צורות פנייה בשפות שונות מוזכרות הצורות האלה : ( 1 ) שם פרטי ; ( 2 ) שם משפ...
אל הספר