יוחנן ברויאר במאמר זה יידונו שלושה ביטויים הנפוצים בספרות חז"ל : כיוון , מאחר , מתוך . ביטויים אלו משמשים גם בתפקיד של זמן וגם בתפקיד של סיבה , אך בחינה מדוקדקת מורה שבמהלך תקופת חז"ל חל שינוי בתפקידם : מתחילה שימשו להבעת זמן בלבד , ורק מאוחר יותר החלו להביע גם סיבה . התיאורים הנתונים במילונים ובספרות המחקר אינם אחידים אף לא מדויקים . לא הכול ציינו שביטויים אלו משמשים בשני התפקידים , ובעיקר לא חשו בשינוי שהתחולל במשך תקופת חז"ל . הסיבה לכך היא שלא ניתנה הדעת להבדל שבין שכבותיה של לשון חז"ל , וכולה נתפסה לשון אחת . תיאור מדויק זוקק בחינה של כל תקופה לעצמה ואף של כל חיבור לעצמו . שכבותיה של לשון חז"ל ייבחנו לפי המקורות האלה : לשון התנאים - לפי ספרות התנאים כולה ; לשון אמוראי בבל - לפי התלמוד הבבלי ; לשון אמוראי ארץ ישראל - לפי התלמוד הירושלמי ולפי שלושה מדרשי אגדה אמוראיים : בראשית רבה , ויקרא רבה ופסיקתא דרב כהנא ( אלו יכונו להלן "מדרשי האגדה האמוראיים . ( " א . כיוון . 1 "כיוון" לעומת "מכיוון" קודם שאדון בתפקיד הביטוי אדון בצורתו המדויקת . בכל ספרות חז"ל נפוצה הצורה כיוון , והיא שולטת ...
אל הספר