פרק ט' תרגומי המקרא והפיוט במהלך סקירתנו עמדנו עד כה על טיבן של ספרויות ותרבויות שונות המקיפות את ספרות האגדה של חז"ל והמשמשות לה כמסד או כרקע . בפרק הקודם כבר עסקנו בספרות חז"ל עצמה , כשניסינו לדלות מתוכה את היסודות ששאבה מן הספרות העממית בת תקופתה . בפרק זה נעסוק בשתי חטיבות ספרותיות שיצאו מבתי מדרשיהם של חכמינו , ושגמ הן עשויות לשמש כרקע לספרות האגדה של חז"ל — התרגום והפיוט . יש הרואים בשתי אלה בשר מבשרה של ספרות חז"ל , אך בדרך כלל נהוג לראותן כאחיות לה . באומרנו תרגום כוונתנו , כמובן , לתרגומי המקרא לשפות שונות , תופעה שראשיתה כבר במאה השלישית לפני הספירה , סמוך מאוד לחתימת כתבי הקודש . הצורך בתרגום התעורר בעיקר משפסקה השפה העברית להיות שפת הדיבור של עם ישראל , כשאת מקומה תפסו שפות זרות , כגון ארמית ויוונית . גם הזמן שחלף מאז חתימת המקרא — ושצרר בכנפו התפתחויות מדיניות , חברתיות ותרבותיות שונות — גרם לדרישה לקרב את כתבי הקודש אל המאמינים על ידי ביאורם באור חדש , המתאים לבני התקופות המאוחרות . התרגום הקדום ביותר של התנ"ך הוא התרגום ליוונית הקרוי " תרגום השבעים" ( בלעז : הספטואגינטה ...
אל הספר