הכרך הזה מוקדש למחשבתם של שלושה הוגים שעיצבו את פני הפילוסופיה בגרמניה אחרי קאנט: יעקובי, פיכטה ושלינג. לאחר תיאור פרשת חייו של כל אחד מהם מעמיק המחבר בהבהרת גלגולי מחשבתם וזיקותיה למה שקדם לה ולמה שמסביבה, מתוך זיקת נפש לחיוניות שבמחשבתם לשעתה ולדורות.
בסוף הכרך ובסיום הצעת משנתו של שלינג בא פרק על פירושו של הפילוסוף הזה, שהיה קרוב ביותר ללב המחבר, לספר בראשית.
כרך שלישי זה בסדרת 'תולדות הפילוסופיה החדשה', מפעל חייו של הפרופ' שמואל ה' ברגמן, יוצא לאור לאחר פטירת מחברו.
פרקי הספר הוכנו וסודרו בידי המחבר, שלא זז מעבודתו זו גם על מיטת חוליו, שממנה לא קם עוד. חיבה מיוחדת נודעה ממנו לכרך זה, שנושאי העיון בו היו קרובים ללבו קרבה מיוחדת, והוא היה בעיניו הספר האישי ביותר שכתב בחייו.
הכרך מסתיים בדיון בהגותו של שלינג על המוות ובקרבה שבין רעיונותיו על החיים ועל המוות למחשבתו של הרב א"י קוק ז"ל, שלפיה 'המוות הוא חזיון שווא', וכשישוב האדם אל מצבו שלפני החטא 'תתחיל תולדה חדשה, שלפניה יכרע המוות ברך'.
אל הספר