את דברי הפתיחה שלי לדיון הזה אפתח בשאלה, מתוך תקווה שאולי תינתן התשובה עליה בהמשך הדיון שלנו. והרי שאלתי או תמיהתי: במה זכה ארלוזורוב? הרי היה מעין מנהיג ללא ייחוס, דהיינו: הוא לא נמנה על אנשי העלית השניה, ובעליייה השלישית נגע רק בקצה. הוא לא היה מראשוני ההתיישבות, לא ממייסדי ההסתדרות, לא מבוני משק העובדים, לא ממארגני המפלגות וגם לא מראשי "השומר" וה"הגנה".
יתרה מזאת, הוא לא היה הוגה דעות שיטתי כמו בורוכוב; ולא איש רוח, כמעט קדוש, כעין מארטיר, כמו א.ד. גורדון; גם לא נמנה עם מורי ההלכה והמנהיגים, כמו ברל כצנלסון ויצחק טבנקיו; גם לא היה, לא הספיק להיות; מנהיג מדיני סוחף, כפי שהיה בן גוריון באותו הזמן, עוד בחייו של ארלוזורוב. זאת ועוד, ארלוזורוב היה גם ביו אלה אשר לא פעם, אולי אפילו בדרך כלל, הרגיזו וקוממו נגד עצמם. הוא היה יוצא דופן בדעותיו, במידה לא קטנה על רקע הנוף והשקפת העולם של תנועת העבודה.
אל הספר