בספר זה מצויים למעשה שלושה ספרים. הרומאן האפי "טאראס בולבה" לניקולאי גוגול, הנובלה הפרגמנטרית "הרב מבכרך" להיינריך היינה, ועבודתה המחקרית של ד"ר הילה דוד, המתבוננת באופני יצוג דמות היהודי בשתי היצירות הללו, שנכתבו שתיהן בין השנים 1841-1824. דוד שואלת האם ישנם אפיונים מזהים לדמותו של היהודי ביצירות הללו ומהם המיתוסים והדפוסים הארכיטיפים והפסיכולוגיים העומדים בבסיס אפיונה של דמות היהודי.
הקריאה במכלול זה פוקחת עיניים. את הנובלה "טאראס בולבה" פרסם גוגול לראשונה בשנת 1835 בקובץ הנובלות "מירגורוד". בשנת 1842 הוציא גוגול מהדורה נרחבת של נובלה זו, בה הוכנסו מספר שינויים. מהדורה זו, של שנת 1842, תורגמה לעברית על ידי זאב נמירי.
היינה החל כותב את "הרבי מבכרך" בשנת 1824 ורק בשנת 1840, בעקבות עלילת הדם המפורסמת בדמשק פרסם קטע מן היצירה. לטענת היינה שאר כתב היד נשרף. פרגמנט זה תורגם לעברית על ידי י. אילוני (בספר זה מובא תרגומו של יעקב הורוביץ.)
ב"טאראס בולבה" אנו מתוודעים אל שורשי האנטישמיות הרוסית-אוקראינית, תפיסה שליוותה את הספרות
הרוסית לאורך המאה ה-19 והמאה ה-20, ולה שורשים הנעוצים במסורות עממיות. במחקרה טוענת דוד כי פ"ד דוסטויבסקי, שאמרתו הידועה היא "כולנו יצאנו מ"האדרת" של גוגול" שאב גם את גישתו הדתית מגוגול.
ב"הרב מבכרך" מוצגת בפנינו התמודדות יהודית הירואית עם עלילת דם המתרחשת בגרמניה. הנובלה עצמה נכתבה במשך זמן רב, והיינה התכוון לפרוש אותה לכדי רומן רחב יריעה.
שתי יצירות המופת הספרותיות הללו מתגלות כרלבנטיות במיוחד לימינו, כיצירות המעמיקות חדור אל שכבות המיתולוגיה העממיות, הן בגרמניה והן ברוסיה. אנו זוכים בפרספקטיבה היסטורית הזורה אור על סיטואציות עכשוויות, כדוגמת שנאת הזרים והאנטישמיות החדשה המרימות ראש עתה בגרמניה או פלישת רוסיה לאוקראינה.
אל הספר