מאז ימיו של פרויד נתפסו המעשיות כמקור רב-ערך ללמוד על הנפש האנושית, ואי לכך נעשו ניסיונות רבים לפרשן מנקודת מבט פסיכואנליטית. ספר זה מבקש לאתגר את המודלים האנליטיים הקיימים, שכן הוא מקשיב אחרת לחומר החשוב העולה מהמעשיות; דרך חומר זה אפשר ללמוד על התפתחות דפוסי התמודדות נפשית ועל היווצרות קשיים נפשיים בראשית החיים. קושי מרכזי בטיפול הנפשי מתמקד בנגיעה- באמצעות מילים-ברבדים נפשיים שמקורם בזמנים רחוקים: בילדות המוקדמת ולפני רכישת השפה. באמצעות המעשיות ניתן למצוא ערוצים שדרכם ניתן ללמוד על מה שהתרחש באותה בתקופת החיים הראשונה, כלומר להבין כיצד נרשמו אז התנסויות שנחוו קושי. הפרשנות החדשה המוצעת בספר זה מאפשרת ללמוד על אופי ההתנסויות אשר עמן נאלצת הנפש התינוקית להתמודד; היא מראה איך דפוסי ההתמודדות, שהתקבעו בשנים בראשונות, יבואו לידי ביטוי בחיים הבוגרים.
מחברי הספר מאמינים שהמעשיות מדברות במה שהם מכנים "השפה ההיא"- השפה החווייתית של הנפש. עשר מעשיות פופולריות זוכות בספר זה לניתוח ופרשנות: "כיפה אדומה", "הנזל וגרטל", "שלגיה", "סינדרלה" ועוד. לצידן מוצגות דוגמאות מהקליניקה הקשורות לאופי ההתנסות שאותה מנסה המעשייה לבטא. למעלה ממאתיים שנים חלפו מאז פרסום המהדורה הראשונה של קובץ המעשיות שנאספו ונערכו על ידי האחים גרים. ספר זה מבקש להראות כיצד מהדהדות מעשיות אלו לרבדים נפשיים עמוקים המשותפים לתרבויות רבות, ולכן הצליחו לשמור על חיוניותן ורעננותן לאורך תקופות זמן ממושכות. לא במקרה בכוחו של החומר העולה מנרטיב המעשייה לדבר אל נפשם של רבים, קטנים כגדולים, והוא מעורר השראה כל פעם מחדש
אל הספר