רבים מגלים בעשורים האחרונים את איכויותיה של היוגה, מבקשים להסתייע בה ושואפים ללמוד את רזיה. אולם לרוב לימוד היוגה מצטמצם לתנוחות, לתרגילי נשימה ומדיטציה – כמעט לא עוסקים בקשיים נפשיים ורגשיים שמתרגלי היוגה נדרשים להתמודד עמם.
ספרו החדש של גידי איפרגן בוחן את הממד הנפשי והפסיכולוגי ביוגה; הדיון לא נסוב רק על התאוריה הפסיכולוגית ועל העמדות והערכים שמתרגל היוגה מתבקש לאמץ; עיקרו התוודעות לשיטות פסיכולוגיות תרפויטיות, שיטות שבכוחן לשחרר את המתרגל מהקשיים הנפשיים והרגשיים השבים ומקבעים אותו במעגל הסבל. תרגול המתודות הפסיכולוגיות של היוגה עלול להיות תובעני וממושך מאוד בעטיים של הרישומים המנטליים הסמויים המוטבעים בתודעה. הרישומים המנטליים עלולים להתעורר בתגובה לגירויים, והם עלולים להניע את האדם לפעולה מתוך מטען הרגשות הנובע מהם. רק חסימתם או ריקון כוחם יאפשרו תודעה שלווה יותר והקלה הולכת וגוברת. אולם מה יעשה עד אז מתרגל היוגה הנדרש להתמודד עם הנטיות הנפשיות ועם דפוסי ההתנהגות העיקשים – לעיתים עד כדי כפייתיות – ששורשיהם נעוצים ברישומים המנטליים? הרי הם שבים ומסיבים כאב ונזק למתרגל ולסביבתו ומונעים צמיחה אישית, מערכת יחסים הרמונית עם סביבתו והגשמה של היוגה.
איפרגן מבקש להתמודד עם השאלות הללו מתוך עיון מעמיק ביוגה של פָּטַנְגָ'לִי וביוגה הטיבטית-בודהיסטית של לוֹנְגְצֶ'נְפָּה (האָטִי-יוגה), או בשמה המוכר במערב – הדְזוֹגְצֶ'ן. לעבודותיהם של פָּטַנְגָ'לִי ושל לוֹנְגְצֶ'נְפָּה, המורה הטיבטי בן המאה ה-14, תשתית פסיכולוגית עמוקה המספקת גם כיום מפתח להבנת נפש האדם.
אל הספר