ספרו החשוב של רגב יעקובוביץ עוסק בהגותו המקראית של מרטין בובר, אשר לא אחת נדחקה לקרן זווית אל מול מגוון תחומי הדעת שבהם עסק במשך כשישה עשורים מרתקים וסוערים מראשיתה של המאה ה-20. פועלו הרחב של בובר בתחום המקרא מואר בספר זה בזיקה להגשמה הציונית, תוך מתן דגש על כך שהדיאלוג בין התחומים מלמד על ייחודיות תורתו הדיאלוגית במבחן החיים.
הספר עוקב בצורה מעמיקה אחר האופן שבו בובר מנהיר עדויות חיים מההיסטוריה הקדומה של עם ישראל המבקשות אחר ייעוד לאומי שקשור לאתגר ההגשמה של האידיאה האמונית המזוהה עם רעיון הברית ומלכות שמיים. תורת הנביאים, המזדקקת בקריאתו את עדויות הזיכרון הקולקטיבי במקרא, היא המבשרת לאדם היחיד ולעם שמבחן החיים המשמעותיים קשור להכרה בנוכחותו של דיאלוג עם האלוהי, אגב ניסיון להגשימו במינימום עוול בחיים החברתיים. התפתחותו האינטלקטואלית והמנהיגותית של בובר, המזוהה עם ראליזם מאמין, נשענת על עבודותיו המוקדמות על החסידות כמו גם על תפיסתו הדיאלוגית המתגבשת בחיבורו "אני אתה", לצד תובנותיו ממלאכת תרגום המקרא לגרמנית עם שותפו פרנץ רוזנצוויג.
דרך קריאתו של בובר את המקרא – על חולשותיה ומגבלותיה ברוח זמנה – מתבררת כמקור השראה לנתיבי יצירה וחיים, היום יותר מתמיד במציאות הישראלית, בכמיהה המבקשת אחר דיאלוג מחודש עם העולם הרוחני והחוויה הדתית, תוך תשומת לב לחובה המוסרית הנדרשת מגילוי פני האדם.
אל הספר