ספר זה הוא תיעוד של שיעוריו השבועיים של פרופסור ישעיהו ליבוביץ בשנים 1986-1985 , שהתקיימו בבית הכנסת ישורון בירושלים עם תלמידים חברים. בשנה זו עסקו ליבוביץ ותלמידיו בספר "רוח חיים": פירוש ר' חיים מוולוז'ין לפרקי אבות. בדיון מיוחד במינו מפרש ליבוביץ את פרקי אבות מבעד לעדשת פרשנותו של ר' חיים מוולוז'ין, מחשובי תלמידיו של הגאון מווילנא ומייסד מודל הלימוד בישיבות הליטאיות. שאלת קיום התורה ולימוד התורה "לשמה" לעומת "שלא לשמה" עוברת כחוט השני לכל אורך הספר.
הספר נותן הצצה נדירה להתייחסות של ליבוביץ לחשיבה הקבלית שאפיינה את כתיבתו של ר' חיים מוולוז'ין. ליבוביץ מנסה לעמוד על השאלה המפליאה בעיניו אשר הוא עצמו ניסח כך: כיצד זה התיישבו בתודעת אדם אחד, ר' חיים מוולוז'ין, חשיבה הלכתית רציונליסטית קיצונית, ולעומתה - הקבלה.
הקריאה בספר מעוררת מחדש את השיטתיות המשולבת בלבביות, ואת ההתלהבות האסוציאטיבית, שאפיינה את שיחותיו של פרופסור ליבוביץ עם תלמידיו. יותר מכל, דומה שתוקף דבריו של ליבוביץ על ההוויה היהודית והישראלית רלוונטי עד עצם הרגע הזה.
אל הספר