ספר מגלה טמירין (שנדפס לראשונה בווינה 1819) הוא אחת היצירות החריפות והשנונות שנכתבו בספרות היהודית במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה, ואולי יצירת הפרוזה העברית החשובה ביותר עד הופעת הנוסחים העבריים של סיפורי מנדלי מוכר ספרים. מדובר בסיפור נפתל ומסובך בגנות החסידות והחסידים, שנכתב בצורת חליפת מכתבים בין גבאים של חצרות חסידיות, חסידים תמימים ורבנים בני הזמן, ומוצגת בה תמונה עגומה של רמאים ונוכלים, תאבי ממון ובצע, שכל עניינם לשלוט על מרחבים ועל נפשות מאמינים, מתוך הערמה על השלטונות ופגיעה בכל מתנגדיהם. פרל שיווה לספרו מראה "חסידי" הן בעיצוב החיצוני של הספר והן בלשונו, והציג מעין "שבחי הבעש"ט החדש", "שבח משכילי", הבא לחשוף את החסידות במערומיה. הוא הניח שכל מי שיקרא בספרו שוב לא יוכל לקרוא את "שבחי הבעש"ט", או כל ספר חסידי, קריאה תמימה. ואולם מלבד כוחו הפארודי והסאטירי של הספר, שעשוי להנות הנאה משונה גם את הקורא בן זמננו, טמן בו פרל רמיזות לאנשים ולמקומות בני הזמן על דרך חילופי אותיות וגימטריות. עם הפענוח השלם של רמיזותיו, והצגת השימוש שעשה במקורות חסידיים, מתגלה ערכו הרב של הספר גם מבחינת המבט שלו על מציאות היסטורית מסוימת. קריאה קפדנית בספר עשויה לפתוח אפוא צוהר לעולמות גנוזים ונעלמים של ההשכלה והחסידות בראשית המאה התשע עשרה. מוצגת כאן לראשונה מהדורה מוערת ומבוארת של ספר מגלה טמירין על פי דפוס ראשון, כתבי-יד מפוזרים, והשוואה לנוסח הספר ביידיש. לספר נלווה כרך מיוחד של נספחים שנוגעים להתהוות הספר ולתכניו, וכלולים בו דיונים עקרוניים שקשורים לכמה סוגיות שעולות בו: מדרש השמות המוצפנים, מקורותיו החסידיים של המחבר, הנוסחים השונים בכתב-יד, והנוסח המיוחד של הספר ביידיש.
מהדיר הספר, פרופסור יונתן מאיר, מלמד במחלקה למחשבת ישראל ע"ש גולדשטיין-גורן באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. פרסם מחקרים רבים על ההשכלה היהודית במזרח-אירופה, על החסידות ועל גוונים שונים של הקבלה במאה העשרים.
אל הספר