על המונארכיה ... 0

תוכן העניינים ... 5

דאנטי ומסתו הפוליטית ... 11

ב. דרכו הפוליטית של דאנטי ... 12

ג. איש־ציבור ולא איש־מפלגה ... 14

ד. נוצרי ולא איש־הכבסייה ... 16

ה. למען העיקרון הגדול ... 19

ו. על ממשל חילוני ... 22

ז. עם הקיסרות הרומית הקדושה ... 25

ח. הנרי הנערץ ... 29

ט. הכנסייה הלוחמת ... 32

י. דיאלקטיקה של הכנסייה ואסכולאסטיקה של ימי־הביניים ... 35

יא. על השפעה 'גרמנית' ... 40

יב. על השפעה 'צרפתית' ו'אנגלית' ... 44

יג. לאומיות איטלקית? ... 49

יד. לערכה של המסה ... 51

טו. השפעת ה'מונארכיה' ... 53

טז. שאלת זמן הכתיבה של ה'מונארכיה' ... 55

יז. לדרך התרגום ... 59

על המונארכיה ... 63

פרק ראשון בו ידובר בחשיבותו של שלטון חילוני יחיד לאנושות ... 65

פרק שני בו ידובר בתכליתה של החברה האנושית, שהיא תכלית אחת ויחידה ... 66

פרק שלישי בו יוסבר, שתכלית כוחו של המין האנושי נתונה במימוש כושרו השכלי של האדם ... 67

פרק רביעי בו ידובר בחשיבותו של השלום העולמי ... 69

פרק חמישי בו ידובר במונארכיה, שהיא התנאי לאילגון החברה האנושית האחת. נימוק ראשון ... 70

פרק שישי בו יוסבר, שכמו שכל חלק שואף לשלימותו, כר אף המין האנושי בכללו. נימוק שני ... 72

פרק שביעי בו ידובר באחדות האנושית כחלק מן האחדות הקוסמית. נימוק שלישי ... 73

פרק תשיעי בו יוסבר, שכשם שאל אחד בשמים, כך המין האנושי טוב שימשול בו שליט אחד בארץ. נימוק חמישי ... 74

פרק עשירי בו יוסבר, שאין שלימות בממשל האנושי, אלא אם הוא משועבד לשיפוט עליון. נימוק שישי ... 75

פרק אחד־עשר בו ידובר בשלטון העולמי, שהוא עשוי להיות שלטון־צדק יותר מכל שלטון אחר. נימוק שביעי ... 76

פרק שנים־עשר ידובר בו בחירות האנושית, שתיתכן רק בשלטון של מונארכיה. נימוק שמיני ... 80

פרק שלושה־עשר בו ידובר במונארכיה, שהיא צורך ממשלו הטוב של עולם. נימוק תשיעי ... 82

פרק ארבעה־עשר בו ידובר בממשל יחיד, העשוי יותר מממשלים לקרב את תכלית השלום והטובה בעולם. נימוק עשירי ... 83

פרק חמישה־עשר בו ידובר באחדות, שהיא מהותית הן לגבי הישות והן לגבי הטובה, ובשלטון היחיד (המונארכיה), שהוא מהותי לגבי טובתו של עולם. נימוק אחד־עשר ... 85

פרק שישה־עשר בו יוכח מן העבר על האלוהי שבעקרון המונארכיה. נימוק שנים־עשר ... 87

ספר שבי ... 89

פרק ראשון בו ידובר בקיסרות הרומאית, שהן מבחינת ההיגיון האנושי והן מבחינת הסמכות האלוהית בדין היה קיומה ... 91

פרק שני בו יודגש, שרצון האלוהים הוא עצם הדין ... 93

פרק שלישי בו ידובר בעם הרומאי, שהוא האציל שבעמים, ועל שום אצילותו זכאי לשלוט בעמים האחרים. נימוק ראשון ... 94

פרק רביעי בו ידובר במופתים — גילויי הרצון האלוהי — שבתולדות העם הרומאי. נימוק שני ... 98

פרק חמישי בו ידובר בממשל הרומאי, שהיה ממשל למען טובת הכלל. נימוק שלישי ... 100

פרק שישי בו ידובר בשלטון הרומאי העולמי, שקידם את עניין הצדק. נימוק רביעי ... 104

פרק שביעי בו ידובר בכושרו של העם הרומאי לשלטון — ראיה שהטבע מחייב את שלטונו. נימוק חמישי ... 106

פרק שמיני בו ידובר בשיפוט האלוהי ובגילוייו ... 108

פרק תשיעי בו ידובר ברצון האלוהי, שנתן לרומאים את נצחונם במאבק על השלטון העולמי. נימוק שישי ... 111

פרק עשירי בו ידובר בגילוי השיפוט האלוהי בדרך הדו־קרב. נימוק שביעי ... 114

פרק אחד־עשר בו ידובר ברומאים, שזכו בשלטון העולמי בדרך הדו־קרב, כלומר בדין זכו ... 116

פרק שנים־עשר בו יוסבר, שאף הולדת הנוצרי מוכיחה את סמכותה האלוהית של רומא. נימוק שמיני ... 118

פרק שלושה־עשר בו יוסבר, שכריסטוס קיבל על עצמו את החוק הרומאי. נימוק תשיעי ... 120

ספר שלישי ... 123

פרק ראשון בו תוגדר השאלה השלישית הטעונה פתרון —כלום באה סמכות השלטון הרומאי מן האל במישרים? — ובו יכריז המחבר על נכונותו להגן על האמת ללא חשבונות אישיים ... 125

פרק שני בו יוכח, שרוצה האל בתכלית הטבע ... 126

פרק שלישי בו ידובר בסמכותה של המסורת, שקדמה לסמכותה של הכנסייה ... 127

פרק רביעי בו יוסבר, שאין ללמוד גזירה שווה מן השמש והירח על השלטון הרוחני והשלטון החילוני. סתירה ראשונה ... 131

פרק חמישי ללמד, שאין ללמוד גזירה שווה מלוי ויהודה. סתירה שנייה ... 135

פרק שישי ואף אין ללמוד גזירה שווה משמואל ושאול. סתירה שלישית ... 136

פרק שביעי בו יוסבר, שאין סמכויותיו החילוניות והרוחניות של האל עוברות אל המשנה־לאל. סתירה רביעית ... 137

פרק שמיני בו יוכח, שסמכותו של פטרוס לאסור ולהתיר אינה חלה על הממשל החילוני. סתירה חמישית ... 138

פרק תשיעי בו יוסבר, שאץ ללמוד מעניין 'שתי החרבות' לעניין הממשלים — הרוחני והחילוני. סתירה שישית ... 140

פרק עשירי בו מוכיח דאנטי , שאפילו העניק קונסטאנטינוס סמכות קיסרית לכנסייה, לא בדין העניק. סתירה שביעית ... 143

פרק אחד־עשר בו יודגש, שאין גזל־זכות נושא עמו זכות. סתירה שמינית ... 146

פרק שנים־עשר בו יוכח, שסמכויותיהם של האפיפיור ושל הקיסר אינן ניתנות לאיחוד גמור. סתירה תשיעית ... 147

פרק שלושה־עשר בו יוכח, שהקיסרות קדמה לכנסייה ושאבות הכנסייה הכירו בסמכות הקיסרית. נימוק ראשון ... 149

פרק ארבעה־עשר בו יוכח, שלא הוסמכה הכנסייה להעניק סמכות חילונית. נימוק שני ... 151

פרק חמישה־עשר ויתירה מזו, ניגוד הוא לטבע הכנסייה להעניק סמכות חילונית. נימוק שלישי ... 152

פרק שישה־עשר בו יוכח, שסמכות הקיסר מן האלוהות במישרים באה לו. נימוק רביעי ... 154

מפתח של שמות הספרים והחיבורים ... 159

לוח כרונולוגי ... 165

מפתח השמות ... 169