קראו בכותר - מבט מל"מ : כתב עת לענייני מודיעין ובטחון מבית המרכז למורשת המודיעין - גיליון 41
14
   ש״י   , Out    - ש״מ         in    -  לפני   קום   המדינה   פעל   הש״י   כגוף   העיקרי   לאיסוף   מודיעין   בארגון   'ההגנה . '  ואולם   בפרוץ   מלחמת   העצמאות   החלו   להתבטא   קשיי   הש״י   לעבור  ממלחמה   סטטית   למלחמה   ניידת .   אז   הוחלט   לפרק   את   הש״י   ולהקים  שירות   מודיעין   חדש .   בתקופה   המעבר   עוצבו   מבנהו ,   גודלו   ותפקידיו   של  המודיעין   הצבאי   בשנות   ה50-   הראשונות ,   כולל   תכנון   תקציב  לימור   קליפה  ב30-   ביוני   1948   הורה   סגן   הרמטכ״ל   צבי   איילון   לפרק   את  הש״י   -   שירות   הידיעות   של   'ההגנה , '   ולהקים   שירות   מודיעין  חדש   שיהיה   כפוף   לאג״ם   ואשר   תפקידיו   ״מודיעין   קרבי ,  ביטחון   מבצעים   וריגול   נגדי ,   צנזורה   והאזנה . ״  הש״י   פעל   בערך   מאוקטובר   1940   ועד   יוני   , 1948   כמקור  המודיעין   של   הארגון .   מבחינה   היסטורית   קשה   לקבוע   את  שנת   לידתו   של   הש״י .   אף   קשה   לומר   מי   הקים   את   הש״י  והניח   את   יסודותיו .   אין   אחד   ויחיד   שיכול   לזקוף   לזכותו  את   הקמת   שירות   הידיעות   של   'ההגנה . '  ליקוט   ידיעות   וחיפוש   מודיעין   בארץ-ישראל   החלו   עוד  בראשית   מפעלי   התנועה   הציונית   בישראל .   גם   בתקופת  הטורקים   ידע   היישוב   היהודי   בארץ-ישראל   שעליו   להיות  ערוך   ומוכן   לגזרות   שעתידות   לבוא   עליו .   ארגון   ניל״י   אסף  ידיעות   בשביל   הבריטים   בתקופת   השלטון   העות'מאני   בארץ .  ארגון   'השומר'   ביצע  פעולות   נרחבות   של  איסוף   ידיעות   לגילוי  שודדים   ומרצחים .  שנים   רבות   קודם  שהחליטה   מפקדת  ' ההגנה'   להקים  מסגרת   ארצית  לשירות   הידיעות   כבר   נולד   הש״י   במקומות   היישוב   השונים  והתפתח   לפי   הנסיבות   והאפשרויות   המקומיות .   מפקדים ,  שוטרים   ופקידים   של   מוסדות   השלטון   היו   מעבירים   מידע  שנראה   להם   חשוב   למוסדות   המוסמכים   ולמרכז   'ההגנה . '  בתחילת   , 1940   כשהחלו   השלטונות   הבריטיים   להתנכל  לארגון   'ההגנה , '   הקימו   הבריטים   רשת   ריגול   שניסתה   להיעזר  במקורות   יהודיים .   על   חבר   מרכז   'ההגנה'   שאול   מאירוב  הוטל   אז   להקים   מחלקת   ריגול   נגדי   -   ר״ן   -   כדי   לסכל   את  מאמצי   הריגול   של   השלטונות   הבריטיים .  באוקטובר   1940   נעשה   הר״ן   למחלקת   שירות   הידיעות   של  ' ההגנה . '   בראש   המחלקה   עמד   מאירוב   וניהלו   אותה   דוד  שאלתיאל   וזאב   שרף .   כבר   בקיץ   1940   הוקמה   מחלקה  ערבית   בראשותו   של   עזרא   דנין ,   שהחיל   סדר   ושיטה   בעבודת  שירות   הידיעות   בקרב   הערבים .  אחת   הפעולות   העיקריות   שביצע   הש״י   בתחילת   דרכו   הייתה  מעקב   אחר   תנועות   הפורשים ,   אצ״ל   ולח״י ,   וביצוע   פעולות  נגדן ,   עם   התגברות   המתיחות   בין   'ההגנה'   לתנועות   אלה  ואחרי   שנתברר   שמחלקת   הש״י   של   האצ״ל   עוסקת   בבילוש  אחרי   'ההגנה'   ונשקה .  במרס   1942   עבר   ניהול   הש״י   לידי   ישראל   זבלודובסקי .  מחלקת   הר״ן   וכל   מחלקות   הש״י   אוחדו   באופן   סופי   ורוכזו  בתל   אביב ,   במשרד   אחד ,   בכיסוי   ״הוועד   למען   החייל . ״  עבודת   המחלקה   התרחבה   והוחלו   בה   שיטות   וסדר .   הוקמו  ארכיונים   שבהם   נשמר   החומר   שהובא   לבדיקת   הש״י ,   הוחל  בהכנת   כרטיסיות   אישיות   לערבים ,   לאנגלים   או   ליהודים  שעלולים   לשמש   גורמי   כשל   לארגון   'ההגנה'   ועוד .   בין   השאר ,  היה   על   הש״י   להדליף   ידיעות   מטעות   לבולשת   הבריטית ,  כדי   להרשים   את   השלטונות   בכוחה   הרב   של   'ההגנה . '   פעולת  אחת   הפעולות   העיקריות  שביצע   הש״י   בתחילת   דרכו  הייתה   מעקב   אחר   תנועות  הפורשים ,   אצ״ל   ולח״י ,   וביצוע  פעולות   נגדן סא״ל   איסר   בארי ,   ראש   'שירות   מודיעין'   ב1948-
   הארגון   התבססה   על   קומץ   אנשי   מנגנון   ועל   מאות   ואלפים  של   מתנדבים   מכל   רחבי   הארץ .   במחוזות   פעל   הש״י   לפי  חלוקת   'ההגנה'   ל״גלילים . ״   בכל   גליל   היה   קצין   מודיעין  גלילי ,   ולרשותו   עמדו   קמ״נים   נפתיים .  היות   שהש״י   שירת   מדינה   שעדיין   לא   הייתה   קיימת ,   הוא  נדרש   לפעול   בחשאיות   כפולה   ומכופלת   ולהפעיל   אנשים  שנאמנותם   בלא   רבב .  מעט   מדיי   מידע   על   ארצות   ערב  בשנים   אלה   פעל   הש״י   בעיקר   נגד   ארגוני   האצ״ל   והלח״י  ונגד   הבריטים .   היקף   איסוף   הידיעות   בתחום   הערבי   היה  קטן   יותר   והתרכז   בעיקר   בערביי   ארץ-ישראל   ופחות   בארצות  הערביות   מסביב .   כל   עוד   התקיימה   ממשלת   המנדט ,   היא  הייתה   מקור   פורה   למידע   על   ערביי   ארץ-ישראל   והמדינות  השכנות .   את   המידע   השיגו   מודיעי   הש״י   שטיפחו   קשרים  עם   הבריטים   ודיווחו   למחלקה   הערבית .   ואולם   עם   פינוי  הבריטים   מארץ-ישראל  נדרש   הש״י   להשיג   את  המידע   הזה   בכוחותיו  הוא ,   אך   הארגון   לא   היה  ערוך   למשימה   במבנה  הקיים .  הש״י   הערבי   היה   בנוי  משלושה   מרכיבים :  מערכת   מודיעים  כפריים ;  אגף   ערבי   של  המחלקה   המדינית  בסוכנות   היהודית ;  הש״י  הכללי .   למרות   הקשרים  ההדוקים   ביניהן ,   פעלו  שלוש   המערכות   בנפרד .  ההיסטוריון   יואב   גלבר  כותב   על   הש״י   בתחילת  מלחמת   העצמאות :  ״ אנשיו   לא   היו   בקיאים  במקצוע   הצבאי   ויעדי  פעולתם   נקבעו   על   ידי  הנסיבות   השוטפות :  המאבק   בבריטים ,  המאבק   בפורשים  והציפייה   להתחדשות  מאורעות   מצד   ערביי  ארץ-ישראל .   הם   התמחו  בנושאים   אלה   והגיעו  להישגים   בלתי   מבוטלים ,   במיוחד   בתחום   האיסוף .   על   תחום  ההערכה   הופקדו   במה   שנוגע   לערבים ,   בעיקר   אנשי   האגף  הערבי   של   המחלקה  המדינית   ובראשם  אליהו   ששון ...  בתחום   הבריטי  והפנימי   לא   היה  קיים   שום   גורם  מחקרי   ולכן   היה  קשה   לנצל   כהלכה  את   המידע ,   שנאסף   במאמצים   רבים   ומתוך   הקרבה   וסיכונים  רבים . ״  הגורם   העיקרי   שהגביל   את   הש״י   הערבי   יותר   מהמחלקות  האחרות ,   היה   מחסור   בכוח   אדם   מתאים .   מחוץ   לירושלים  היו   אנשי   ש״י   מועטים   שקראו   ערבית .   הכרתם   את   הפוליטיקה  הערבית   באה   בעיקר   ממקורות   ערביים   בכפרים ,   בערים  ובעיירות .   מקורות   מועטים   בלבד   היו   במגע   בלתי   אמצעי  עם   המנהיגים .   מלבד   זאת ,   בצבא   הבריטי   שירתו   יהודים  מעטים   בלבד   בתפקידי   מודיעין ,   ולא   היה   מידע   רב   על  המקצוע .   על   המודיעין   הקרבי   למדו   הרבה   מחוברות   הדרכה  בריטיות ,   שהושגו   ברובן   על   ידי   הש״י .  מלחמת   העצמאות   -   תחילת   הסוף  מלחמת   העצמאות   הביאה   עמה   את   תחילת   סופו   של   הש״י .  בתקופה   זו   החלו   לבוא   לידי   ביטוי   קשיי   הש״י   לעבור  מהמלחמה   הסטטית   אל   המלחמה   הניידת ,   עם   כניסת   'צבא  ההצלה'   לישראל .   כתב   יואב   גלבר ״   : בכיסוי   המודיעיני   לא  הייתה   תשובה   להתארגנות   מעבר   לגבול   ולהסתננות   דרכו .  בתחום   זה   ניזון   תחילה   הש״י   בעיקר   משמועות .   ידיעות  מבוססות   יותר   הגיעו ,   בדרך   כלל ,   רק   לאחר   שהכנופיות  חדרו   והתבססו   בשטחים   שכוסו   על   ידי   מודיעי   הש״י .   אך  גם   אז   היה   הדיווח   לרוב   על   מה   שהיה ,   ולא   על   הצפוי ,   שכן  נגישותם   של   המודיעים   לכנופיות   הזרות   הייתה   פחותה   מזו  שהייתה   להם   לערביים   המקומיים   . ״ ...   הידיעות   שהעביר  הש״י   על   גודל   'צבא   ההצלה'   היו   לרוב   בלתי   מדויקות  ומופרזות .   עזרא   דנין   אמר   על   הש״י   הערבי ... ״   : לא   היינו  ערוכים   למלחמה   של   ממש ...   מצאנו   את   עצמנו   במצב   חדש  שבו   השלטון   המרכזי   שמעלינו   כמעט   משותק ,   ואילו   אנו ,  כוחות   'ההגנה , '   לרבות   הש״י   הערבי ,   איננו   מצוידים   כהלכה  להתמודדות   עם   אויב .   זה   היה   מצב   טרגי   עד   מאוד ,   שגרם  לכך   שבמציאות   לא   תמיד   פעלנו   לפי   עקרון   הפגיעה   באשמים  בלבד ,   כלומר   באבות   הפורעים .   לאנשי   הפלמ״ח ,   שנשאו  באותם   ימים   קשים   בנטל   הכבד   של   המלחמה ,   לא   היו  אמצעי   מודיעין   לוודא   מי   הם   בדיוק   הפורעים   בנו . ״  שבוע   אחרי   שהחלה   ההפוגה   הראשונה   במלחמת   העצמאות ,  כינס   בן   גוריון   את   מפקדי   החטיבות   והקצינים   הבכירים  היות   שהש״י   שירת   מדינה  שעדיין   לא   הייתה   קיימת ,   הוא  נדרש   לפעול   בחשאיות   כפולה  ומכופלת   ולהפעיל   אנשים  שנאמנותם   בלא   רבב הבית   הירוק   ביפו .   משכנו   הראשון   של   'שירות   מודיעין'   ב1948-