קראו בכותר - הרוויזיוניזם הציוני בהתגבשותו : קובץ מאמרים ב"ראזסוויט" לשנים 1929-1925
57
מתיישבים ותיירים ההבדל האמיתי בין המתיישב לבין התייר אינו מתגלה אלא כעבור שנה לבואו . לעיתים קרובות נדרשות לשם כך שנים אחדות . אם בא האיש להשתקע בארץ , משמע שהוא מתיישב ; אם לא החזיק מעמד ועזב , משמע שהוא היד , בעצם תייר . זוהי גם האבהנה הנכונה והחשובה היחידה לגבי המימשל המיישב ( ה״קולוניזאטור . ( ״ מובן , שאין אבחנה ז 1 עולה בקנה אחד עם השימוש הרגיל במלים ״מהגר״ ו״תייר״ בלשון הדיבור היום ובסטא טיסטיקה הרשמית . כרגיל ניתן השמ הראשון לאלה שנוסעים לארץ מתוך ״ כוונה״ להשתקע בה , ואת השני — לאלה ש״מתכוונים״ רק להעיף בה מבט ולשוב . אפילו הקונסול הבריטי בווארשה הבין , כי בעצם אין הדבר כה פשוט . הוא מרגיש , שבין ה״תיירים״ ישנם אנשים שאינם מסתירים את ״ כוונתם״ האמיתית , או שהם עצמם אינם מוסרים לעצמם דין ממנה י הם נוסעים , בעצם , כדי ״להעיף מבט ולבדוק אם אי להישאר בארץ ישראל . ״ מצד שני אנו יודעים , שבין ה״מהגרים״ הרשומים רשמית ישנם כאלה הנוחתים בחוף יפו קרוב לוודאי מתוך אותה כוונה — הכרתית או תת — ״להעיף מבט ולבדוק אם לא מוטב לנסוע למכסיקו . ״ משום כך יש מן האונאה בסיווגם של הבאים לפי הכוונה ; האבחנה האובייקטיווית בין תיירים לבין מתיישבים מתחוורת רק על התוצאות , ואין היא מתחוורת מיד . מספרי העלייה היהודית לארץ לשנים שלאחר המלחמה כבר הובאו ב״ראזסוויט . ״ בשנת 1920 הגיעו כ , 10 , 000 בשנת 1921 כ ; 9 , 000 סטאטיס טיקה מדוייקת אינה מצויה במקורותינו , וכפי הנראה לא ניהלו אותה אז . במיוחד אין בידנו סטאטיםטיקה לגבי העוזבים באותן השנים ; אך ספק אם
היה מספרם רב . מכאן , שאפשר למנות את העולים בשנים 1921—1920 בין ה״מתיישבים . ״ אבל בשנת 1922 הגיעו , 7 , 844 ויצאו 11 , 503 בשנת 1923 באו 7 , 421 ויצאו . 3 , 466 יתכן שאלה שעזבו נחתו בחוף יפו מתוך כוונה רצינית ביותר להתיישב : יתכן שאי מהם נאבקו בעקשנות נגד כשלונות , הקדישו לארץ הרבה ממרצם וחלק מבריאותם , יתכן שאי השאירו בארץ את כל הונם . אבל הם באו ועזבו , מנקודת של ה״קולוניזאטור״ הם היו תיירים . להבדל האובייקטיווי הזה בין המתיישב לבין התייר מקדישים אצלנו תשומת מועטת מדי . מכאן נובעות גם רוב שגיאותינו בשיטת מפעל ההתיישבות . כדי לבוא לארץ דרוש רצון טוב ; כדי להתיישב בארץ ישראל דרושה , מלבד מרץ אישי , שורה שלימה של תנאים חיצוניים , שאינם תלויים ברצונו הטוב של היחיד שבא . ואילו אנו ממקדים את תשומת בעיקר בגורם הסובייקטיווי — בכמיהת היהודים להתיישב בארץ . בואם של 1 , 000 אנשים הנו בעצם רק הפגנה לכמיהה כזאת ו התהא תוצאת הפגנה זו ״התיישבות״ או ״תיירות — , ״ דבר זה הוא עדיין בגדר שאלה ; אך אנו כבר צוהלים ומכריזים , ש״ההתיישבות החלה . ״ זה דמיון . התיישבות מתחילה כאשר — בתשובה לרצון ההגירה של ההמונים — נוצרים בארץ תנאים אובייקטיוויים , המבטיחים להמונים אפשרות להתיישב קבע , כלומר , להשתכר למחייתם . עד שנת 1924 אף לא החל עדיין יישוב ארץ במובן הציוני של המונח ״התיישבות . ״ בעיני ציוני מהווה ״התיישבות״ תהליך , המביא ליצירת רוב יהודי . אחרי המלחמה הראתה העלייה שלנו — לאתר ניכוי מספר ה״תיירים״ — גידול של 10 , 000 בשנת 9 , 000 , 1920 ב 6 , 341 , 1921 ב 3 , 955 , 1922 ב . 1923 באותו פרק זמן היה הגידול הטבעי של הערבים כדי 6 , 000 לכל שנה . במספרים אלה מסתכמת כל חשיבותה של ההתיישבות הממשית באותן ארבע שנות עבודתנו באפס . הלך של רוב הציונים מתבטא עכשיו בקריאת ״הידד ; ״ משום ייחשב השיקול שהובא לעיל לפאראדוכס , וחוץ מזה יראו בו חוסר דרך כלפי גידולם של תל ועםק יזרעאל . בכך יש משום אי מוחלט . גם העמק וגם תל הם בעלי ערך רב , הן כשלעצמם והן כהפגנה ליכולתנו לבנות ערים וכפרים . אבל בהפגנות אלו אין שום דבר חדש . מה שבנו היהודים בבודאפשט , בלודז' ובאודיסה — שלא לדבר עוד על סאלוניקי , שנעשתה
אנא המתן/י... הספר בטעינה