קראו בכותר - נישואי קטנות ושטרי גט מיאון ביהדות תימן
13
   מבוא  א . מקורות חז״ל  בבתו הקטנה – כסף קידושיה, מעשי ידיה, הפרת נדריה חז״ל קבעו את זכויות האב  ומכירתה כשהיא קטנה . המשנה קובעת : ״האיש מקדש את בתו ואין האשה מקדשת  לאב מוענקת זכות משפטית לקדש את בתו הקטנה לכל מי שירצה ובלי את בתה״ .  לקבל את הסכמת בתו .  הרמב״ם פוסק : ״האב מקדש את בתו גם שלא מדעתה כל זמן שהיא קטנה או  תוקףנערה רשותה בידו שנאמר : את בתי נתתי לאיש הזה לאשה וקידושיה לאביה״ .  הקידושין הוא מהתורה .  אשר לקידושי קטנה על ידי אִימה או אחיה – בת שנתייתמה מאביה אין לאִימה  או לאחיה כל זכות מהתורה להשיאה או לקבל עבורה קידושין, כדברי המשנה : ״האיש  ומסבירים בעלי התוספות : ״מרישאמקדש את בתו ואין האשה מקדשת את בתה״ .  דקרא יליף לה [ = מראש הפסוק נלמד זאת ] ואמר אבי הנערה אל הזקנים, משמע למעט  כלומר מראש הפסוק למדים כי ״אבי הנערה״ נותן בתו אמה, דאינה זכאית לתת״ .  ומקדשה וכך ממעט הפסוק את האם מנתינתה בחיי אבי הנערה .  למדנו שאין לאם סמכות מדין תורה לקדש את בתה הקטנה שהתייתמה מאביה .  בקידושי קטנה מדרבנן המשנה קובעת : ״אי זו היא קטנה שצריכה למאן, כל שהשיאוה  אמה ואחיה לדעתה״ .  מ׳ כתובות ד, ד .  מ׳ סוטה ג, ח .  רמב״ם אישות ג, יא .  מ׳ סוטה ג, ח .  סוטה כג ע״ב, תוספות ד״ה ״שנאמר את בתי נתתי״ ; מקור תלמודי בהמשך ההערות מכוון לבבלי,  אם לא נכתב אחרת . מ׳ יבמות יג, ב .
   14 | נישואי קטנות ושטרי גט מיאון ביהדות תימן  מהעובדה שהקטנה יוצאת במיאון ואינה צריכה גט משמע לכאורה שקידושי קטנה  על ידי אימה ואחיה תפסו רק מדרבנן .  שקטנה יתומה מאב שהשיאוה אימה או אחיה, נישואיה מדרבנן וניתן הרמב״ם פסק  להפקיע אותם מעיקרם כלא היו על ידי מיאון הקטנה .  ב . תופעת נישואי קטנות והמיאון  בהסברו של א״א אורבך על תקנת המיאון נאמר :  מוסד מוכר בהלכה שאין לו שום מקור אחיזה במקרא הוא המיאון . על מקורו  אין אנו שומעים אולם במשנה הוא מופיע כעובדה ידועה ומקובלת נחלקו  שני הבתים ורק אחר כך נאמר : ״איזו היא קטנה שצריכה למאן״ . התפתחות זו  מאשרת אף היא שעצם המיאון מקורו במנהג שנהג בימים שבהם רווחו נישואי  קטנות, והחכמים רק קבעו את גדריו של המנהג ואת תוצאותיו .  מדבריו משמע :  א . בתקופות קדומות השיאו קטנות .  ב . מיאון הקטנה מקורו בתקנה ובמנהג .  המיאון נוצר כתהליך טבעי מעצם הקידושין שתוקפם מדרבנן ולמעשה עוקר  את הקידושין ומבטלם ללא צורך בגט . קידושי קטנות נזכרים כבר במשנה, בתלמוד  ובספרות הגאונים . בתקופת בעלי התוספות נכתב : ״ועכשיו שאנו נוהגים לקדש  א׳ בנותינו אפילו קטנות שמא לאחר זמן לא יהיה ספק בידו ותשב בתו עגונה לעולם״ .  גרוסמן כותב במאמרו :  לדעתי, התופעה של נישואי קטנות החלה להתרחב בהדרגה במיוחד במאות  העשירית והאחת-עשרה, והגיעה לשיאה במאות - – וזאת הן בקהילות  ישראל שבארצות האסלאם והן אלה שבאירופה הנוצרית . . . העדויות רבות  0  מאד, במיוחד אמורים הדברים בשו״ת הרשב״א .  כך פוסק הרמב״ם : ״הממאנת אינה מגרשת ממנו ודינה עם בעלה שמאנה בו כדינה עם  מי שלא קדשה מעולם״ .  רמב״ם, גירושין יא, יא .  אורבך, ההלכה מקורה והתפתחותה, יד לתלמוד, תשמ״ד, עמ׳ - 0 .  קידושין מא ע״א, תוספות ד״ה ״אסור״ .  0 גרוסמן, נישואי בוסר, עמ׳ . רמב״ם, גירושין יא, טז .