קראו בכותר - אבלות במקרא : דרכי התמודדות עם אבדן בספרות המקראית
11
פתח דבר ״ אבי , פתא ֹ ם , מכל החדרים / יצא למרחקיו המוזרים״ יהודה עמיחי , מות אבי ״ אבא אני כובשת איפה / אתה מתאבך עכשיו וכמה / אנשים שאני אוהבת בעצם / איפה הם מתאבכים עכשיו״ יונה וולך , כמה עניינים הורתו ולידתו של ספר זה במותו של אבי היקר , רוברט שמש , בשבת שובה , ה ' בתשרי תשס ״ ט ( 4 באוקטובר . ( 2008 כאשר עמדתי מעל גופתו , הבטתי בפעם האחרונה בפניו , שהיו כה שלוות במותו , ונפרדתי ממנו , הבטחתי לו שאכתוב ספר ואקדיש אותו לזכרו . באותה שעה סברתי שיהיה זה ספר על סיפורי הנביא אלישע , נושא שעליו כתבתי עבודת דוקטור שנים קודם לכן . אולם בעקבות האבדן שחוויתי , הרגשתי צורך נפשי עמוק להבין מה עובר עליי ולבדוק מה עוד מצפה לי במהלך עיבוד האבל . פניתי לספרים מתחום הפסיכולוגיה בתקווה למצוא בהם תשובות . שלושה יום לאחר פטירתו של אבי , בעודי מתכוננת לצאת לנסיעת אופניים עם אישי , יריב , כדי להרגיע בפעילות הגופנית הזו את נפשי הסוערת ( לימים למדתי שהצורך בתנועה גופנית הוא סימפטום מוכר של יגון ; ראו פרק שני , סעיף ו , ( 25 הבנתי , בהחלטה של רגע , שאני עומדת לכתוב ספר על אבלות במקרא , ושאת הספר הזה אקדיש לזכרו של אבי . שהרי בעקבות מצב האבלות שבו הייתי שרויה נולד הרצון , או שמא נכון יותר - התעורר הצורך - לשלב בין תחום המחקר ובין מה שממילא העסיק אותי , לא רק אינטלקטואלית אלא קיומית . ובאשר לרצון להנציח את אבי באמצעות כתיבת ספר , בעקבות מחקר זה למדתי עד כמה הוא שכיח , ולמעשה , הנצחת המת היא דרך התמודדות רווחת עם אבדן של אדם קרוב ( ראו פרק רביעי , סעיף ב . ( 2 אפשר לומר אפוא שמחקר זה היה בעבורי חלק מתהליך תרפויטי . עם זאת , יש להודות בכנות שלא כל החומרים שבהם עסקתי במהלך כתיבת הספר היו כאלה שניתן לשאוב מהם נחמה . הפרק הראשון , העוסק בתפיסת המוות במקרא , הציב אותי מול התמונה העגומה למדי העולה
מספרות המזרח הקדום בכלל ומהספרות המקראית בפרט בנוגע לגורלם של המתים . נאלצתי אם כן לערוך הפרדה רגשית בין התפיסה העולה מן המקרא בנוגע לגורל המתים ובין מה שאני מייחלת לו בנוגע לגורלו של אבי . במהלך העבודה על הספר חוויתי אבדנים נוספים , שכל אחד מהם החזיר אותי לחוויית האבדן של מות אבי . יהי זכרם של כל יקיריי שהלכו לעולמם ברוך . ספר זה מוקדש לזכרו של אבי האהוב , שגידלני באהבה כה רבה ונטע בי את ההכרה בחשיבות הלימודים . אני רוצה להאמין שבאופן כלשהו הוא יודע על הספר , גאה בו ורווה ממנו וממני נחת . יהי זכרו ברוך . תודתי נתונה לחבריי ועמיתיי , פרופ ' אלי עסיס ופרופ ' עתליה ברנר , שקראו את כתב היד וסייעו בעצות טובות , ד ״ ר שמעון בר ז ״ ל , וייבדלו לחיים פרופ ' רימון כשר , ד ״ ר מיכאל אביעוז וד ״ ר רונית שושני , שקראו חלק מכתב היד והעירו הערות מועילות , פרופ ' אד גרינשטיין , פרופ ' משה גרסיאל , פרופ ' יעקב קליין ופרופ ' אהרן דמסקי , שעמם התייעצתי לא אחת ולא שתיים והם השיבו תמיד לפניותיי בנפש חפצה . יעמדו כולם על הברכה . תודה גדולה שלוחה גם לדוד הרבנד על עריכת הלשון של הספר , מלאכה שביצע בקפדנות , במקצועיות ובזריזות . אני מודה מעומק הלב גם לקרן בית שלום , יפן , ולקתדרה לתנ ״ ך ע ״ש הרב מרדכי נורוק ז ״ ל , על תרומתן הנדיבה לפרסומו של מחקר זה .