קראו בכותר - תנ"ך : תורה, נביאים, כתובים
139
עדת בני ישראל יקח שני-שעירי עזים לחחאת ואיל אחד לעלה : ו והקריב אהרן את-פר החחאת אשר-לו וכפר בעדו ובעד ביתו : ז ולקח את-שני השעירם והעמיד אתם לפני יהוה פתח אהל מועד : ח ונתן אהרן על-שני השעירם גרלות גורל אחד ליהוה וגורל אחד לעזאזל : ט והקריב אהרן את-השעיר אשר עלה עליו הגורל ליהוה ועשהו חחאת : י והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד-חי לפני יהוה לכפר עליו לשלח אתו לעזאזל המדברה : יא והקריב אהרן את-פר החחאת אשר-לו וכפר בעדו ובעד ביתו ושחט את-פר החחאת אשר-לו : יב ולקח מלא-המחתה גחלי-אש מעל המזבח מלפני יהוה ומלא חפניו קטרת סמים דקה והביא מבית לפרכת : יג ונתן את-הקטרת על-האש לפני יהוה וכמה ענן הקטרת את-הכפרת אשר על-העדות ולא ימות : יד ולקח מדם הפר והזה באצבעו על-פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע-פעמים מן-הדם באצבעו : טו ושחט את-שעיר החחאת אשר לעם והביא את-דמו אל-מבית לפרכת ועשה את-דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אתו על-הכפרת ולפני הכפרת : טז וכפר על-הקדש מחמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל-חחאתם וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם : יז וכל-אדם לא-יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד-צאתו וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל-קהל ישראל : יח ויצא אל-המזבח אשר לפני-יהוה וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על-קרנות המזבח סביב : יט והזה עליו מן-הדם באצבעו שבע פעמים וטהרו וקדשו מחמאת בני ישראל : כ וכלה מכפר את-הקדש ואת-אהל מועד ואת-המזבח והקריב את-השעיר החי : כא וסמך אהרן את-שתי ידיו על-ראש השעיר החי והתודה עליו את-כל-עונת בני ישראל ואת-כל-פשעיהם לכל-חחאתם ונתן אתם על-ראש השעיר ושלח ביד-איש עתי המדברה : כב ונשא השעיר עליו את-כל-עונתם אל-ארץ גזרה ושלח את-השעיר במדבר : כג ובא אהרן אל-אהל מועד ופשט את-בגדי הבד אשר לבש בבאו אל-הקדש והניחם שם : כד ורחץ את-בשרו במים במקום קדוש ולבש את-בגדיו ויצא ועשה את-עלתו ואת-עלת העם וכפר בעדו ובעד העם : כה ואת חלב החחאת יקטיר המזבחה : כו והמשלח את-השעיר לעזאזל יכבס בגדיו ורחץ את-בשרו במים ואחרי-כן יבוא אל-המחנה : כז ואת פר החחאת ואת שעיר החחאת אשר הובא את-דמם לכפר בקדש יוציא אל-מחוץ למחנה ושרפו באש את-ערתם ואת-בשרם ואת-פרשם : כח והשרף אתם יכבס בגדיו ורחץ את-בשרו במים ואחרי-כן יבוא אל-המחנה : כט והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את-נפשתיכם וכל-מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם : ל כי-ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חחאתיכם לפני יהוה תטהרו : לא שבת שבתון היא לכם ועניתם את-נפשתיכם חקת
פרק יח א וידבר יהוה אל-משה לאמר : ב דבר אל-בני ישראל ואמרת אלהם אני יהוה אלהיכם : ג כמעשה ארץ-מצרים אשר ישבתם-בה לא תעשו וכמעשה ארץ-כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו : ד את-משפטי תעשו ואת-חקתי תשמרו ללכת בהם פרק יז א וידבר יהוה אל-משה לאמר : ב דבר אל-אהרן ואל-בניו ואל כל-בני ישראל ואמרת אליהם זה הדבר אשר-צוה יהוה לאמר : ג איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או-כשב או-עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה : ד ואל-פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן ליהוה לפני משכן יהוה דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו : ה למען אשר יביאו בני ישראל את-זבחיהם אשר הם זבחים על-פני השדה והביאם ליהוה אל-פתח אהל מועד אל-הכהן וזבחו זבחי שלמים ליהוה אותם : ו וזרק הכהן את-הדם על-מזבח יהוה פתח אהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח ליהוה : ז ולא-יזבחו עוד את-זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם חקת עולם תהיה-זאת להם לדרתם : ח ואלהם תאמר איש איש מבית ישראל ומן-הגר אשר-יגור בתוכם אשר-יעלה עלה או-זבח : ט ואל-פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו ליהוה ונכרת האיש ההוא מעמיו : י ואיש איש מבית ישראל ומן-הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל-דם ונתתי פני בנפש האכלת את-הדם והכרתי אתה מקרב עמה : יא כי-נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על-המזבח לכפר על-נפשתיכם כי-הדם הוא בנפש יכפר : יב על-כן אמרתי לבני ישראל כל-נפש מכם לא-תאכל דם והגר הגר בתוככם לא-יאכל דם : יג ואיש איש מבני ישראל ומן-הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או-עוף אשר יאכל ושפך את-דמו וכמהו בעפר : יד כי-נפש כל-בשר דמו בנפשו הוא ואמר לבני ישראל דם כל-בשר לא תאכלו כי נפש כל-בשר דמו הוא כל-אכליו יכרת : טו וכל-נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד-הערב וטהר : טז ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו : עולם : לב וכפר הכהן אשר-ימשח אתו ואשר ימלא את-ידו לכהן תחת אביו ולבש את-בגדי הבד בגדי הקדש : לג וכפר את-מקדש הקדש ואת-אהל מועד ואת-המזבח יכפר ועל הכהנים ועל-כל-עם הקהל יכפר : לד והיתה-זאת לכם לחקת עולם לכפר על-בני ישראל מכל-חחאתם אחת בשנה ויעש כאשר צוה יהוה את-משה :
אנא המתן/י... הספר בטעינה