קראו בכותר - תנ"ך : תורה, נביאים, כתובים
91
פרק יג א וידבר יהוה אל-משה לאמר : ב קדש-לי כל-בכור פטר כל-רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא : ג ויאמר משה אל-העם זכור את-היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ : ד היום אתם יצאים בחדש האביב : ה והיה כי-יביאך יהוה אל-ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את-העבדה הזאת בחדש הזה : ו שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג ליהוה : ז מצות יאכל את שבעת הימים ולא-יראה לך חמץ הכה כל-בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על-כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה : ל ויקם פרעה לילה הוא וכל-עבדיו וכל-מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי-אין בית אשר אין-שם מת : לא ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם-אתם גם-בני ישראל ולכו עבדו את-יהוה כדברכם : לב גם-צאנכם גם-בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם-אתי : לג ותחזק מצרים על-העם למהר לשלחם מן-הארץ כי אמרו כלנו מתים : לד וישא העם את-בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על-שכמם : לה ובני-ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי-כסף וכלי זהב ושמלת : לו ויהוה נתן את-חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את-מצרים : לז ויסעו בני-ישראל מרעמסס סכתה כשש-מאות אלף רגלי הגברים לבד מחף : לח וגם-ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד : לט ויאפו את-הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי-גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם-צדה לא-עשו להם : מ ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה : מא ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל-צבאות יהוה מארץ מצרים : מב ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא-הלילה הזה ליהוה שמרים לכל-בני ישראל לדרתם : מג ויאמר יהוה אל-משה ואהרן זאת חקת הפסח כל-בן-נכר לא-יאכל בו : מד וכל-עבד איש מקנת-כסף ומלתה אתו אז יאכל בו : מה תושב ושכיר לא-יאכל בו : מו בבית אחד יאכל תוציא מן-הבית מן-הבשר חוצה ועצם לא תשברו-בו : מז כל-עדת ישראל יעשו אתו : מח וכי-יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה המול לו כל-זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל-ערל לא-יאכל בו : מט תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם : נ ויעשו כל-בני ישראל כאשר צוה יהוה את-משה ואת-אהרן כן עשו : נא ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את-בני ישראל מארץ מצרים על-צבאתם :
פרק יד א וידבר יהוה אל-משה לאמר : ב דבר אל-בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירת בין מגדל ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על-הים : ג ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ סגר עליהם המדבר : ד וחזקתי את-לב-פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל-חילו וידעו מצרים כי-אני יהוה ויעשו-כן : ה ויגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל-העם ויאמרו מה-זאת עשינו כי-שלחנו את-ישראל מעבדנו : ו ויאסר את-רכבו ואת-עמו לקח עמו : ז ויקח שש-מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלשם על-כלו : ח ויחזק יהוה את-לב פרעה מלך מצרים וירדף אחרי בני ישראל ובני ישראל יצאים ביד רמה : ט וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חנים על-הים כל-סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו על-פי החירת לפני בעל צפן : י ופרעה הקריב וישאו בני-ישראל את-עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני-ישראל אל-יהוה : יא ויאמרו אל-משה המבלי אין-קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה-זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים : יב הלא- ולא-יראה לך שאר בכל-גבלך : ח והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים : ט והיה לך לאות על-ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוצאך יהוה ממצרים : י ושמרת את-החקה הזאת למועדה מימים ימימה : יא והיה כי-יבאך יהוה אל-ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך : יב והעברת כל-פטר-רחם ליהוה וכל-פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליהוה : יג וכל-פטר חמר תפדה בשה ואם-לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה : יד והיה כי-ישאלך בנך מחר לאמר מה-זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים מבית עבדים : טו ויהי כי-הקשה פרעה לשלחנו ויהרג יהוה כל-בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד-בכור בהמה כן אני זבח ליהוה כל-פטר רחם הזכרים וכל-בכור בני אפדה : טז והיה לאות על-ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים : יז ויהי בשלח פרעה את-העם ולא-נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן-ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה : יח וימב אלהים את-העם דרך המדבר ים-סוף וחמשים עלו בני-ישראל מארץ מצרים : יט ויקח משה את-עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את-בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את-עצמתי מזה אתכם : כ ויסעו ממכת ויחנו באתם בקצה המדבר : כא ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה : כב לא-ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם :
פרק טו א אז ישיר-משה ובני ישראל את-השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה ליהוה כי-גאה גאה סוס ורכבו רמה בים : ב עזי וזמרת יה ויהי-לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו : ג יהוה איש מלחמה יהוה שמו : ד מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טבעו בים-סוף : ה תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו-אבן : ו ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב : ז וברב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש : ח וברוח אפיך זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את-מצרים כי טוב לנו עבד את-מצרים ממתנו במדבר : יג ויאמר משה אל-העם אל-תיראו התיצבו וראו את-ישועת יהוה אשר-יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את-מצרים היום לא תספו לראתם עוד עד-עולם : יד יהוה ילחם לכם ואתם תחרשון : טו ויאמר יהוה אל-משה מה-תצעק אלי דבר אל-בני-ישראל וימעו : טז ואתה הרם את-מחך ונטה את-ידך על-הים ובקעהו ויבאו בני-ישראל בתוך הים ביבשה : יז ואני הנני מחזק את-לב מצרים ויבאו אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל-חילו ברכבו ובפרשיו : יח וידעו מצרים כי-אני יהוה בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו : יט וימע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם וימע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם : כ ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את-הלילה ולא-קרב זה אל-זה כל-הלילה : כא ויט משה את-ידו על-הים ויולך יהוה את-הים ברוח קדים עזה כל-הלילה וישם את-הים לחרבה ויבקעו המים : כב ויבאו בני-ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם : כג וירדפו מצרים ויבאו אחריהם כל סוס פרעה רכבו ופרשיו אל-תוך הים : כד ויהי באשמרת הבקר וישקף יהוה אל-מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים : כה ויסר את אפן מרכבתיו וינהגהו בכבדת ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי יהוה נלחם להם במצרים : כו ויאמר יהוה אל-משה נטה את-ידך על-הים וישבו המים על-מצרים על-רכבו ועל-פרשיו : כז ויט משה את-ידו על-הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער יהוה את-מצרים בתוך הים : כח וישבו המים ויכמו את-הרכב ואת-הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא-נשאר בהם עד-אחד : כט ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם : ל ויושע יהוה ביום ההוא את-ישראל מיד מצרים וירא ישראל את-מצרים מת על-שפת הים : לא וירא ישראל את-היד הגדלה אשר עשה יהוה במצרים וייראו העם את-יהוה ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו :