|
|
עמוד:13
שלהם , אבל טרם נכתב מחקר שיטתי על האופן שבו נתקבל מארקס כיהודי . שלא בברוך שפינתה , שאת התכחשותו ליהדות ביטא בחיבור שלם שבו תקף את המקרא , נותר מארקס - בניגוד לתדמיתו המאוחרת - בשולי המסורת היהודית האינטלקטואלית שאני מבקש לשחזר בספר זה . טענה סבירה היא , כי יהודים חילוניים כמארקס , כזיגמונד פרויד וכסוציולוג הדתות הצרפתי אמיל דורקהיים יכלו ליצור את התאוריות המקוריות שלהם משום ששמרו ביודעין על מרחק מהמוסכמות החברתיות . אם דרושה ליצירתיות זרות מסוימת , הרי מצבו של היהודי המודרני , כמי שמשתייך לתרבות האירופית אך גם עומד מחוץ לה - מילא בהכרח תפקיד בתרומתם האדירה של הוגי דעות יהודים למודרניות . עם זאת אין בכוונתי לתור אחר רפוס החשיבה היהודי של מי שמלבר זאת לא היו להם הרבה דברים שיטתיים או מפורשים לומר על זהותם היהודית או על תרבותם היהודית . גם איני מעוניין בהשערות על דבר "המנטליות התלמודית" שבאופן לא מודע עיצבה את הלך מחשבתם של הוגי דעות שמעולם לא פתחו דף תלמוד או על "תמצית של מהות יהודית" שפיעמה בסופר שמעולם לא הודה בקיומה . מחשבות בלתי היסטוריות מעין אלה נוטות בדרך כלל לסטות אל מעין דטרמיניזם גזעני . מסורת המחשבה היהודית החילונית שתעסיק אותנו בדפים אלה שונה אפוא לחלוטין מ"היהודים הלא יהודים" של דויטשר מכיוון שהיא מעוגנת בכותבים שעסקו במפורש במאפיינים המטפיזיים , הטקסטואליים , הפוליטיים והתרבותיים של החוויה היהודית , ולו אך ורק מתוך רצון לסתור אותם . רבים מהמחברים האלה לא ראו את עצמם כתורמים ביודעין לגוף ספרותי כזה , אף שבהחלט היו בהם שראו את עצמם כך ; כאשר מתבוננים בהם כמקשה אחת , הם מייצגים את המסורת המודרנית שאתגרה את המסורת הדתית הקרויה "יהדות" ואף ביקשה לתפוס את מקומה . * * * ספר זה נכתב בזכות מפעלו של פליקס פוץ , הנדיר בנדבנים , המגלה עניין אינטלקטואלי רב במטרות שבהן הוא תומך . שאיפתו להביא לידיעת הכול את המפנה החילוני בתרבות היהודית המודרנית ולחשוף את המקורות 6 ראו בירנבאום , גיאוגרפיה של תקווה . בספר מנתח בירנבאום בדרך מבריקה את יחסו של האינטלקטואל היהודי המודרני לזהותו היהודית . אני עוסק כאן בכמה מהוגי הדעות שהוא דן בהם , אבל גישותינו שונות .
|
|