|
|
עמוד:7
תבנית והפרעה : על ההדפס באמנות העכשווית זמן הדפס : עבודות מסדנת ההדפס ירושלים וממרכז גוטסמן לתחריט , קיבוץ כברי אוצרות : רותי אופק , אירנה גורדון המוזיאון הפתוח , גן התעשייה , תפן אוקטובר - 2013 מאי 2014 אירנה גורדון חד פעמיות והילה מול שכפול והפצה ; אמנות " גבוהה" מול אמנות " נמוכה ; " מרכז מול שוליים ; סדרתיות וחזרתיות מול השהייה ושיבוש ; פני שטח מול עומק וחומריות ; מצבי ביניים מול יצירה מוגמרת ; טכניקות מסורתיות מול טכנולוגיות מתקדמות ומשתנות - נושאים אלה מהדהדים בתחום ההדפס והופכים אותו לרלוונטי עבור אמנים עכשוויים בעולם ובישראל . תהליכי ההדפס והתפישות החומריות , הצורניות והמושגיות הקשורות בו , רחבים היום יותר מתמיד . הם כוללים - לבד מהטכניקות המסורתיות של תחריט , דפוס רשת , חיתוך עץ , חיתוך לינוליאום , דפוס אבן , בלט , מונוטייפ וספרי אמן - גם 1 תכפילים , מדיה דיגיטלית בגלגולים שונים והצבות בחלל . ההדפס הוא אבן שואבת לאמנים מתחומים שונים : צילום , פיסול , מיצב , וידיאו ומיצג . האמנים מבקשים להכיל אותו ביצירתם , ובאמצעותו להגיע לעקרונות המנחים את דרך פעולתם . במאמרה " The Syntax of the Print " טוענת רות וייסברג , כי " בכל תקופה אמנים מחיים את ההדפס לצורכיהם , בעיקר מתוך תקווה לטעון את הדימויים שלהם בתהודה , שרק העושר של חומרי ההדפס , הטכניקות 2 והתהליכים שלו יכולים להעניק להם . " מגוון האמצעים והגישות בהדפס מעלה אל פני השטח את מורכבות המבט , את המהלכים המכוננים אותו ואת אופיו הפרפורמטיבי המשתנה . ההדפס משפיע הן על דרכי החינוך והעיצוב של סטודנטים לאמנות , והן על אופני החשיבה והיצירה של האמנים בסטודיו , משום המיזוג שהוא מחייב בין מספר " שחקנים" בעת ובעונה אחת : יד האמן והביטוי האישי , היחסים המיוחדים והסימביוטיים בין אמן לדפס אומן ובין אמן לסדנה , ותהליכים מכניים המחייבים ידע טכני והיסטורי ועשייה רב שלבית והדרגתית בזמן ובחלל . במאתיים השנים האחרונות , מאז שלהי המאה ה 18 וראשית המאה ה , 19 היה ההדפס נוכח בכל צומת אסתטי , חברתי ופוליטי , למן המודרניות של הנאורות ועד לשברה ולפוסט מודרניות . כאשר תפס הצילום את מקום ההדפס בכל הקשור לשכפול דימויים ושחרר אותו מן התפקידים המסורתיים של שעתוק והפצה , החלו אמנים להשתמש באפשרות של העברת תצלומים אל תוך ההדפס ועבודה עליהם בטכניקות שונות . שינוי תפקידו של ההדפס הפך אותו לעמוד התווך בין טכניקות משעתקות נטולות מקור , כמו הצילום והקולנוע , לבין יצירת האמנות המקורית , מעמד המאפשר לו לבחון את מושג ה"הילה" שטבע ולטר בנימין באופן דינמי ופוליטי . הצילום סייע להדפס לממש את הרלוונטיות המושגית שלו , את אפשרויות ההתפתחות שלו ואת יכולתו להכיל רעיונות חדשים . נדבך נוסף בהיסטוריה של ההדפס הוא הקשר הגורדי בינו לבין הדפוס על התפתחויותיו השונות : בדמות ספרים ועיתונים , חוברות קומיקס ופרסומות , כרזות , עלוני מחאה וגרפיטי , וכן כמדיה דיגיטלית לצד השימוש בנייר . קשר זה שינה את פניו של ההדפס במאה ה , 20 והעניק ליוצרים מרחב אסתטי וביקורתי להגיב על מעמדה של השפה בתודעתנו ובזהותנו ועל יכולותיה למשמע את העולם . היכולת להעביר להדפס תצלומים , לצד אובייקטים מצויים , מאפשרת לאמנים לדון בגבולות המדיום , להשתחרר מעקבות פעולתה של היד הסובייקטיבית של האמן וליצור תגובה התואמת את המציאות החדשותית רוויית הדימויים והמסכים של ימינו ואת תרבות ההמונים , ההופכת כל יצירה למוצר צריכה . סוזן טולמן , היסטוריונית אמנות המתמחה בהדפס ועורכת כתב העת , Art in Print ממקמת את מדיום ההדפס לא כשלוחה של ציור או של פיסול , אלא כבחירה מרכזית של האמנות הפוסט מודרנית . בשלושים השנים האחרונות נמצא ההדפס במרכז עשייתם של אמנים ,
|
|