יוזמת סאדאת מפברואר 1971: הזדמנות שהוחמצה

עמוד:16

הריבונות המצרית על האדמה המצרית ] ... [ מצרים מוכנה מטעמים פרקטיים להפרדת כוחות במשך תקופת הפסקת האש . " ישראל דחתה יוזמה זו , בהתנגדה לקשור הסדר חלקי בפתרון כולל של הסכסוך ובמיוחד לכרוך אותו בביצוע החלטה 242 לפי הפירוש הערבי , דהיינו נסיגה לגבול הבינלאומי של 4 ביוני . 1967 ישראל המשיכה להתנגד לכל הסדר חלקי באזור התעלה בעוד סאדאת המשיך לקדם את יוזמתו זו . באוקטובר 1971 הגיע סאדאת למסקנה כי התהליך המדיני הגיע למבוי סתום והדרך היחידה לשבור את הקיפאון היא יוזמה צבאית . השאלה המתעוררת היא באיזו מידה החמיצה ישראל הזדמנות להגיע להסדר עם סאדאת בדחותה הצעת ההסדר החלקי בתעלה בפברואר , 1971 והאם בכך הייתה נמנעת מלחמת יום הכיפורים . האם לא נקטה גולדה מאיר עמדה נוקשה מדי בדחייתה את יזמת סאדאת ובחוסר האמון שייחסה לכוונותיו ? האם הייתה דרושה מלחמה עקובה מדם כדי שתחתום ישראל על הסכם הביניים , שתכניו זהים לעקרונות יוזמה זו ? בפרספקטיבה היסטורית ולאור מהלכיו של סאר דאת , אפשר להעריך בסבירות גבוהה כי יוזמתו מפברואר הייתה ביטוי לתפנית במדיניות מצרים . הייתה זו פריצת דרך בתפיסה הערבית לפתרון הסכסוך , ופרי המבוי הסתום שאליו הגיע נאצר . על כוונותיו לטווח הארוך , שעמדו בבסיס יזמתו 4-מ בפברואר , 1971 אפשר ללמוד מתשובתה המפתיעה של מצרים לשאלותיו של יארינג . 8-ב בפברואר העביר המתווך תזכירים זהים למצרים ולישראל . בתזכירו שאל בין היתר אם מצרים תתחייב להיכנס להסכם שלום הדדי עם ישראל . 15-ב בפברואר השיבה מצרים כי היא מוכנה לסיום מצב המלחמה ולהסכם שלום עם ישראל , לכבד את הריבונות , השלמות הטריטוריאלית והעצמאות המדינית של הצד השני ולזכותו לחיות בשלום בגבולות בטוחים ומוכרים . התנאי - התחייבות ישראל לנסיגת כוחותיה המזויינים מסיני ומרצועת עזה , כלומר ביצוע מלא וקפדני של החלטת מועצת הביטחון 242 ונסיגת כוחות ישראל מכל השטחים הכבושים מאז ה- 5 ביוני . 1967 ישראל מסרה תשובתה ליארינג 26-ב בפברואר , 1971 וזו - בדומה להתיחסות ליוזמת פברואר - הושפעה מהדימוי שנוצר אצל הממשלה לגבי אישיותו של סאדאת כפי שתוארה קודם . מרר דכי גזית , שכיהן כמנהל משרד ראש הממשלה וכיועצה המדיני של גולדה מאיר , הצדיק במחקר שפרסם 1984-ב ( תהליך השלום ( 1973-1969 את מדיניות מאיר כלפי יוזמות סאדאת . ממחקר זה אנו למדים כי גם הצמרת המדינית , בדומה למודיעין , לא קשרה בין היוזמה מפברואר לבין תשובתו של סאדאת ליארינג ולא הבינה כי חלה תפנית האסטרטגית במדיניותו . סאדאת הצליח 15 ) במאי ( 1971 לחסל את מרר כזי הכוח שהתנגדו לו , ביסס בכך יציבות פנימית וסלל את הדרך לסילוק המומחים הסובייטיים ביולי - 1972 מהלכים עצמאיים אסטרטגיים משמעותיים שהצביעו על כישוריו המדיניים ועל תפנית אסטרטגית במדיניות מצרים אחרי נאצר . כל אלה לא שינו את הערכת המודיעין לגבי אישיותו . אדרבה , ההערכה הראשונית חזרה על עצמה ואף חוזקה כאשר לבקשת המור סד הכינה מחלקת מחקר בסוף דצמבר 1972 סקירה על בסיס המידע שהצטבר על אישיותו של סאדאת מאז הסקירה מאוקטובר . 1970 ההערכה החדשה חיזקה את זו שהייתה מקובר לת בישראל , שלפיה סאדאת חלש ואינו מסוגל לקבל החלטות חריגות . “ קצת למעלה משנתיים מאז עלייתו לשלטון ... מוכיח סאדאת כי ההערכה באוקטובר 1971 הגיע סאדאת למסקנה כי התהליך המדיני הגיע למבוי סתום והדרך היחידה לשבור את הקיפאון היא יוזמה צבאית . השאלה המתעוררת היא באיזו מידה החמיצה ישראל הזדמנות להגיע להסדר עם סאדאת בדחותה הצעת ההסדר החלקי בתעלה בפברואר גונאר יארינג , אוגוסט . 1970 שאלותיו זכו לתשובות מפתיעות

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר