|
|
עמוד:68
ראס סודר - חזרנו אלייך שלישית פתיחה של אפוס צבאי או הערת שוליים זניחה ? ההיסטוריון יוסף ארגמן עדיין לא החליט מה יעשה בזיכרונות מסיני באוקטובר 1973 אותם חווה כחייל מילואים ביחידת המודיעין 848 ( לימים . ( 8200 בינתיים הוא כתב טיוטת מבוא יוסף ארגמן | היסטוריון , בעבר עורך "במחנה" 8-ב באוקטובר , 1973 בשעת בוקר מאוחרת , ריחף מטוס “ ססנה" לרוחב סיני . הייתי אחד מארבעת הנוסעים . כולם אנשי מילואים . לא הכרנו זה את זה . היה שקט מתוח . תחושה הרת עולם . אבל – שום רמז לאירועים הדרמטיים שיתרחשו בהמשך היום והלילה שאחריו . עמד בוקר של סתיו מתעורר . הייתה תכלת מושלמת . הייתי סטודנט להיסטוריה וחשבתי על האמירה של הפילוסוף הנורדי סרן קירקגור : “ הטרגדיה של החיים היא שצריך לחיות אותם מההתחלה לסוף ולא מהסוף להתחלה . " כל כך רציתי כבר לדעת מה הולך לקרות . מלמעלה , נראו המרחבים הצהובים אדישים , עוטי פני פוקר . בפועל , ממש מתחתינו , התרחשה מהומת אלוהים . מאות טנקים של צה"ל כבר הפכו לגרוטאות . המצרים חצו את התעלה , 18 מעוזים נפלו . קו ברלב הפך להיסטוריה . אריק שרון סרב פקודה לגורודיש . משה דיין דיבר על חורבן בית שלישי . מאות חיילי צה"ל נהרגו . מאות נפלו בשבי . אבל אנחנו ריחפנו למעלה כסומים בארובה . חיפשנו , אבל לא ראינו דבר . לא אותות ולא סימנים . זה היה שיעור ראשון בפרספקטיבה . ללמדך שגם המלחמה הגדולה מכולן לא הצליחה לשבור את חזותו הבראשיתית הריקה והשותקת של המדבר הענק הזה . הוא בלע את המלחמה בשלמותה – על נוראותיה - ולא נודע כי באה אל קרבו . המראנו משדה דב בתל אביב . טנדר אזרחי הביא אותנו מהיחידה . היעד היה מנחת ראס-סודר , בקצה המערבי של סיני בו שכן בסיס המודיעין הקטן של 848 ( היום . ( 8200 לא ידענו דבר על תמונת המלחמה . לא שאלנו שאלות . לא ידענו מי זה אלי זעירא , לא היה לנו מושג על “ הקונספציה . " היינו חיילי מילואים פשוטים . לא קצינים . לא גאוני הפעלה . לא אסטרטגים . עם זאת , כבר התנסינו קצת בבסיסי היחידה - בחרמון , בצפת , בגלבוע ובבסיס דורון בבלוזה . באותו בוקר נועדנו לתגבר את הצוותים בראססודר . צריך היה גם לחלץ כמה חיילות שנתקעו שם . צוותו אותנו יחד במקרה . אני לא זוכר אפילו שם אחד . לא כולם שירתו ביחידה בסדיר . אני , למשל , באתי מעולם אחר לחלוטין . יואל בן-פורת גייס אותי אישית כי ידעתי רוסית . בסוף שנות ' 60-ה היו מעטים כאלה . הוא רצה שאצא לקורס קצינים אבל אני רציתי ללמוד באוניברסיטה . כפשרה , צורפתי ליחידה וחיכיתי לקורס “ מסרגה . " אחר כך הרוסים עזבו את מצרים וסוריה . עברתי קורס אחר ונשארתי 15 שנה כאיש מילואים בענף , 9 לימים , 14 או להפך . המודיעין נעשה באצבעות , סוג של “ תן לאצבעות ללכת במקומך . " הזזנו מתג ימינה ושמאלה , לעתים סובבנו כפתור . צדנו צפצופים ורעשים במכשירים ממלחמת העולם השנייה . הללו התחברו אחר כך לתמונה הגדולה . אנחנו לא ראינו אותה . הייתי בגולני , שם עשו את המלחמה ברגליים , בידיים ובחזה חשוף . חשיבות המודיעין שהופק מהצפצופים והזמזומים ונשלח ליחידה לא פיצתה , בעיניי , על האופן האנטי-הרואי בו הושג . הייתי חייל צה"ל צעיר , גאה וזחוח - מודל מלחמת ששת הימים . המטוס הקל גלש על כנפיו כמעט ללא קול . גם בתא הנוסעים לא היו דיבורים . היינו מכונסים במחשבותינו . איש איש על פי עומק דאגתו וחרדתו האישית מפני הצפוי . ייתכן , כך חשבתי , שכבר אין לנו היכן לנחות . הייתי בן . 26 היו לי אישה וילד בלונדיני בן שנה וחצי שנשארו בירושלים , שכן ביום הכיפורים היינו אצל הורי אשתי . לא יכולתי להוציא אותם מהראש . אומרים שאדם נמדד בעיקר על פי יכולתו להסתגל לשינויים . נדמה לי שבאותו בוקר כשלתי . ולא רק אני . הטלטול הפתאומי היה קשה מדי , לא ניתן לעיכול . הזיכרון הוא נסיעה מבצעית נגד הזמן השועט קדימה . עליו להתגבר על בורות שחורים ובולענים . לבסוף , עולים לנגד עיניך בעיקר האירועים הדרמטיים , החזקים . רק לעתים עולים מראות של שגרה , שהיא חומר המילוי האפור של בין לבין . בדיוק כמו בחיים עצמם . עבורי , האירוע הראשון בשורת האירועים הדרמטיים הצרובים איתן בזיכרון הוא הבריחה מראס-סודר והשמדת הבסיס בשריפה . זה קרה זמן קצר לאחר הנחיתה החלקה במנחת , אל מול המפרץ הכחול , היפהפה . סיפור ראס-סודר הוא גם האירוע הפותח את השהות בת ארבעת החודשים שלי ושל חבריי , החיילים הפשוטים , שהיו פזורים במספר בסיסים - בסיני . ראס-סודר הייתה פנינה ארכיטקטונית של בורא עולם . ביקרתי בה פעמיים בעבר . היא הזכירה חופי בראשית קמאיים . כך , נדמה , נראה העולם עם בריאתו . סוג של אואזיס באמצע הטירוף . אפילו בסיסון המודיעין של 848 שכן במספר וילות , מזכרת מעיירת קודחי הנפט האיטלקיים . היה בהן הידור קולוניאלי , ים בצבע כחול דרמטי , חול צח ושלוות עולם . אבל לא חלפו שעתיים והכול התהפך . הייתי בחמ"ל של חיל הים כאשר הגיעה ההוראה מפיקוד הדרום לנטוש את הבסיס מיידית . אמרו כי חטיבת שריון מצרית דוהרת דרומה לעברנו . ממבט ציפור אסטרטגי היא סיכנה , כנראה , את כל המערך הישראלי בחוף המערבי של חצי האי סיני . חטיבת הצנחנים , 35 שהוקפצה למקום זמן קצר קודם לכן , יצאה לקראת קני הטנקים המצרים עם “ רוגטקות . " חיל הים פנה במהירות לכליו והחל בנטישה . איש לא ידע אז כי “ חטיבת השריון" איננה אלא פעלול הטעיה מצרי שהושתל ברשתות הקשר ונקלט , כנראה , על ידי חברינו באום-חשיבה הצפונית . רצתי כל עוד רוחי בי לווילה הייעודית של המודיעין . איש לא טרח לעדכן את הקצין הצעיר שפיקד על הבסיסון שבתוך הבסיס . מסרתי לו מה ששמעתי בחמ"ל . אמרתי כי חיל הים הייתי בגולני , שם עשו את המלחמה ברגליים , בידיים ובחזה חשוף . חשיבות המודיעין שהופק מהצפצופים והזמזומים ונשלח ליחידה לא פיצתה , בעיניי , על האופן האנטי-הרואי בו הושג
|
|