|
|
עמוד:65
מספר ליבנה . “ אפילו ביום 6 באוקטובר , בשעה 11 בבוקר , כאשר ב'בור' כבר ידעו במלחמה עומדת לפרוץ , עוד התקשר אליי קצין בכיר ממודיעין האוגדה ושאל אותי אם זו באמת תכונה של מלחמה או סתם הפגנת כוח של המצרים . “ בסביבות השעה אחת אני רואה את המצרים מסתדרים בשלשות , מתרוצצים בשטח עם אפודים ונשק . הרבה תכונה , הרבה בלגן , אבל עדיין לא גייסות נעים קדימה . באחת וחצי המודיעין מכריז על כוננות ספיגה , ומפקד מוצב ‘ מפצח , ' רפי אלדן , מתקשר ושואל אותי ‘ מה אתה אומר , ' אמרתי שאין לי מושג . הוא קורא לי לרדת למטה מהמגדל , ואני מבקש ממנו עוד כמה דקות כדי להשלים את התצפית . הייתי כל כך מרותק למה שהתרחש מולי , שהמחשבה שתכף תתחיל מלחמה ואני לבד מול ים הדיוויזיות המצריות כלל לא עלתה לי בראש , זה היה מחזה מרהיב ממש . " המלחמה מתחילה “ , " 13 : 55-ב ממשיך ליבנה , “ אני רואה מטוסים מצריים חולפים על פניי ממש בגובה העיניים . גובה מגדל התצפית , שהיה 16 מטר . אני מזהה שישה או שמונה מיגים חוצים את התעלה וממשיכים מזרחה . אני תולש את הפומית וצועק למפקדה שישכחו מהפגנת הכוח ושיש מיגים בדרך אליהם . אני מתחיל לרדת בסולם , ובדיוק באותה שנייה נפתחת אש אדירה על המוצב . מתחילה הפגזה אדירה על המגדל בנשק קל , במרגמות ובפגזי טנקים . " מוצב “ מפצח" נלחם שלושה ימים על חייו . בבוקר היום השלישי למלחמה נגמרה התחמושת , וכל החיילים , 26 איש , התכנסו בבונקר המרכזי . “ המצרים , למעלה , שלטו למעשה במוצב . תוך כדי זה הם ירו כל הזמן לתוך שתי הכניסות והתחילו לזרוק רימוני עשן . באיזשהו שלב , באופן ספונטני לגמרי , בלי שאף אחד נתן את ההוראה , כולם יצאו החוצה . לא הייתה כניסה מסודרת , פשוט יצאנו כי לא יכולנו לנשום בגלל העשן , " הוא מספר . “ נעמדנו בעמדה עגולה , הרמנו ידיים , ומעלינו החיילים המצרים . הם עומדים מעל התעלה בחוץ , ואנחנו בתוך התעלה . המצרים צועקים באקסטזה , ואנחנו מתחילים להתקדם בתוך אחת התעלות , לפי ההוראות שלהם . חייל אחד למעלה פותח באש והורג את ששת הראשונים בטור , לא הבנו מה קורה לנו ולא הבנו איפה אנחנו נמצאים כי לא היה מצב של שפיות . “ הובילו אותנו אל מחוץ למוצב , ושם נתקלנו בעוד קבוצה גדולה של חיילים מצרים שעשתה בנו שפטים . כל אחד מאיתנו קיבל את שלו – מכות , כידונים , קתות בראש . מיד תפסתי שאסור לי להציג את עצמי כקצין מודיעין , ידעתי שאם אני אומר את האמת אני לא חוזר חי ממצרים . ואני מנסה תוך כדי המכות שאנחנו חוטפים להמציא בזריזות איזה סיפור כיסוי . אף אחד לא הכין אותנו לסצנה הזאת קודם לכן . אף אחד , גם ביחידת המודיעין שלי , לא חשב שיש איזשהו סיכוי בעולם שניפול בשבי . אף אחד לא העלה על דעתו שנצטרך סיפור כיסוי , ולכן לא הומצא לנו אחד כזה . “ המזל שלי היה שחלק גדול מהחיילים במוצב היו אנשי נח"ל שבכלל לא הכירו אותי בשם המלא אלא רק בתור אבי . בתוך המשאית , על הרצפה , אני צועק לכולם ‘ אני אבי ואני חייל בנח"ל . אני אבי ואני חייל בנח"ל , אתם שומעים ? על אחד האוטובוסים לסואץ אני מזהה את גיורא מרכוס ואת מוטי בן יצחק , למרכוס אני עוד מצליח ללחוש ‘ אתה לא מכיר אותי , ' ואז נפרדו דרכינו . " ההחלטה האינסטינקטיבית של סג"מ ליבנה להסתיר את זהותו כקצין מודיעין הצילה ככל הנראה את חייו . חקירות בשבי ליבנה : “ בתהליך הקבלה לכלא שואלים אותי מי אני , והיה לי ברור שמה שאני אומר הוא סיפור הכיסוי שבו אני צריך לדבוק מכאן ולהבא , אמרתי שאני סמל באספקה ושאני פצוע מאוד . “ קצין בדרגת רב-סרן , דובר עברית היה הראשון לחקור אותי . קודם לכן , כשהמתנתי לחקירה שלי , שמעתי את אחד החברה מהמוצב שלי מסרב להגיד דבר מעבר לשמו , דרגתו והמספר האישי שלו . בדיוק כמו שהפקודות מורות . כבר אז היה ברור לי שמדובר בשטות . למשל , המצרים ביקשו לדעת ממנו מה היו התדרים של מכשירי הקשר . זו שאלה בנאלית כי הם הרי ידעו היטב מה היו התדרים , אבל הוא סירב לענות להם , והם מצדם עינו אותו עינויי תופת . “ הגיע תורי . אני נכנס פנימה . חדר חשוך עם פנס עליי . קצין שואל אותי מה תפקידי , ואני חוזר על כך שאני סמל בחיל אספקה . אני יושב על כיסא , ומאחוריי עומדים שניים שמדי פעם הוא מסמן להם והם מכניסים לי מכות . התחילו לשאול אותי על קווי האספקה למוצבים בתעלה . הביאו לי מפה , והוא מתחיל לעבור איתי מוצב-מוצב ורוצה שאזהה אותו בשמו . הבנתי שפה יש מבחן של שיתוף פעולה , אז אמרתי לו ‘ עזוב אותך , אני אעשה את זה לבד , תן לי עט בבקשה . ' הקצין מושיט לי את העט שלו , ואני ממלא בתוך שנייה את שמות כל המוצבים לאורך הקו . הקצין מתווכח איתי על מקום אחד , ואני מתעקש . יכול להיות שהוא רצה לבחון אותי . “ אחר כך הוא רוצה שאשרטט לו את המבנה של מפקדת אוגדה . 252 אני מציית ומסביר לו איפה החימוש ואיפה המודיעין . היה לי ברור לגמרי שאני מוסר לו נתונים שאין להם שום חשיבות צבאית , אבל מצד שני אני מרצה את הקצין ועובר את החקירה הראשונה בלי שקיבלתי אפילו מכה אחת . “ בחקירות הבאות מתחילים לשאול אותי על קווי האספקה של צה"ל , איך מחלקים אוכל וממה מורכבת מנת הקרב , היכן מאגרי הדלק וכמה ליטרים נכנסים במכל של טנק . אני שולף תשובות מהראש בלי שהות ובלי זמן לחשוב . הבעיה בחקירות היא שתמיד מתחילים איתך מהתחלה . שוב השם והדרגה וחזרה על כל השאלות שנשאלו בעבר . במצב כזה אתה צריך לזכור כל פרט שאמרת כדי שלא יגלו סתירה . כדי להתגבר על כך הייתי משנן בלילות כל פרט ופרט ונותן בהם סימנים : כך קיבלו הקצינים באוגדה את שמות השכנים שלי במושב לפי סדר הבתים . הם קיבלו ממני תמונה מפורטת ושקרית לחלוטין על מערך האספקה הצה"לי . “ הצלב האדום הגיע לביקור , ואז פסקו החקירות , וניכר שינוי לטובה . ידענו שיש משא ומתן לגבי השבויים . התפתחה שגרה של שבי עם מכות ועינויים , אבל דברים שאפשר היה לסבול . יום אחד אמרו לנו שאנחנו משתחררים וקשרו לנו את העיניים . הסיעו אותנו למקום רחוק , ולפי הרעש זיהינו שאנחנו בשדה תעופה , העלו אותנו על מטוס והורידו לנו את כיסויי העיניים . חזרנו הביתה . " על הצלחתו להסתיר את עובדת היותו קצין מודיעין למרות החקירות הרבות והעינויים שעבר זכה אבי ליבנה בציון לשבח מידי קצין מודיעין ראשי . עוד שנים אחר כך שירת ליבנה בסיירת מטכ"ל כשהוא מעביר לחיילים הצעירים סדרות שבי . כיום הוא עדיין משרת במילואים . “ הובילו אותנו אל מחוץ למוצב , ושם נתקלנו בחיילים מצרים שעשו בנו שפטים . מיד תפסתי שאסור לי להציג את עצמי כקצין מודיעין , ידעתי שאם אני אומר את האמת אני לא חוזר חי ממצרים" על הצלחתו להסתיר את עובדת היותו קצין מודיעין למרות החקירות הרבות והעינויים שעבר זכה אבי ליבנה בציון לשבח מידי קצין מודיעין ראשי . עוד שנים אחר כך שירת ליבנה בסיירת מטכ"ל כשהוא מעביר לחיילים הצעירים סדרות שבי
|
|