|
|
עמוד:41
הנמיך בחדות לעבר תעלת סואץ אותה עבר מעל אזור הגשרים ] שלנו ושל המצרים [ בדוורסואר , והדרים מעל מי האגם לכיוון הרכס . פניה חדה וטיפוס תלול מערבה , טייס המשנה השליך רימון עשן ונחתנו . גררנו הציוד שלנו מן המסוק אל הקרקע המסולעת ובהנפת יד לשלום - נסתלק המסוק מזרחה , לכיוון סיני . דומיה , שממה ... רק קולות ירי מרוחקים . רוח שורקת , חום נורא . בנקודת הנחיתה בה ירדנו מן המסוק , נראו סימנים טריים של תלמי טנקים ונגמ “ שים , שחלפו שם לא מכבר . סחבנו את הציוד לעבר שפת המצוק , דיווחנו על מיקומנו בשטח והתחלנו לארגן את עמדת התצפית , מודיעינית ולוגיסטית . דומני שהייתה כבר שעת צהריים . המידע העיקרי שעלה בידנו לאסוף ולדווח לפיקוד עד רדת החשיכה עסק בשני נושאים : האחד - מעל לראשינו התחולל קרב אוויר וטייס מצרי צנח ממטוסו לא רחוק מעמנו , בשיפולי המצוק עליו היינו ממוקמים . הכוונו אליו מסוק חיל האוויר וראינו כיצד טיפלו בו ואספו אותו עמם . השני – דיווחנו אודות נסיגת / נטישת חיילים רבים את עמדותיהם בשטח החקלאי לחופו של האגם המר . הם פשוט צעדו מערבה , כבודדים או בקבוצות קטנות , למאותיהם , לעבר הוואדיות היורדים מרכס ג'ניפה ] מקומנו שלנו [ לעבר חופי האגם המר . ידענו שמדובר בלוחמי החטיבה של “ צבא השחרור הפלסטיני , “ שהייתה ערוכה להגנת אזור זה , והבנו כי אנו צפויים לאיום מצדם אם יגיעו אלינו . שיפרנו ההסוואה ובתורנות צפינו לאחור ולאגפים , לזהות שמא חיילים מצריים / פלשתינאים קרבים אלינו . לקרב , ידענו , איננו ערוכים . בחלוף השעות התחוור לנו כי התלמים שראינו בנחיתתנו היו של הטנקים של אוגדת “ ברן “ ] 162 [ וכי אין תכלית של ממש ] מודיעינית או מבצעית [ בהמשך ישיבתנו שם . ביקשנו חילוץ והובטח לנו מחמ “ ל המודיעין כי “ מטפלים בזה . “ כך חלפו השעות ... קור מדברי ] מעילים לא היו עמנו , כי היה חם נורא ביום , ] ... חששנו מתנועת המצרים סביבנו , דימינו לשמוע קולותיהם מרחוק . בערך בחצות יצר עמנו קשר כוח צה “ לי והודיע שמשימתו לחלצנו . את תחושת השמחה על בואם החליפה ההכרה כי המרחק הקצר בקו אוויר בינינו ] הם אותתו לנו בפנסי הרכב [ אינו רלבנטי , - הם לא יוכלו לטפס ברכביהם דרך המצוקים . ה “ קודקוד (**)“ השתכנע , לאחר זמן ובדיקת קווי הגובה הצפופים במפה , כי לא נוכל “ לרדת אליו ... “ בינתיים ירד ערפל כבד על האזור . הכוח שב על עקבותיו , איגף את המצוק מצפון ובא אלינו מאחור , מצפון-מערב . השעה הייתה כבר שלוש או ארבע לפנות בוקר . הסתכנו והדלקנו מדורה כדי לאותת באמצעותה למחלצים על מיקומנו . מיד כשהגיעו , נערכנו להעמיס הציוד ולהסתלק משם , אך מצאנו עצמנו מאבטחים את צוות החילוץ בראשות המג “ ד , שפשוט קרס , כך ממש , לשקי השינה לשינה קצרה . עם אור ראשון ניעורו לקפה שהכינונו להם והביאונו לאחר נסיעה לא ממושכת לשדה התעופה בפאיד , שם החלה התארגנות להמשך הפעילות . במבט לאחור - חוויה מיוחדת , עם המון סימני שאלה ... ארבעים שנה אחרי , נשאיר אותם כך . (*) שנה ויותר לאחר המלחמה , התארחתי בביתו של מפקד טייסת המסוקים בחצרים , סא “ ל דני ברוס . איש חייכני , משופם ובלונדיני ... להפתעתנו – הקרין בפנינו סרטון 8 מ “ מ אותו צילם ממסוקו בעת המלחמה ובו צילומי נחיתתנו וחילוצו של טייס מצרי ... משיפולי ג'בל ג'ניפה . (**) קולו הצרוד של מפקד החילוץ היה מוכר לי . שאלתיו אם מתחיל ב-נ' והשיב בחיוב ובפליאה . היה זה המ “ פ שלי בבה “ ד , 1 שלוש שנים לפני המלחמה , סא “ ל נפתול שגיא . במלחמה – היה מג “ ד נח “ ל 908 ואלינו הגיע לחלצנו בזחל “ ם הפיקוד שלו ועם ג'יפ נוסף . טיל SA-2 מצרי נטוש בעמדה בג'בל ג'ניפה . רק קולות ירי מרוחקים . רוח שורקת , חום נורא . בנקודת הנחיתה בה ירדנו מן המסוק , נראו סימנים טריים של תלמי טנקים ונגמ “ שים , שחלפו שם לא מכבר
|
|