עם הכרך העשירי

עמוד:2

הרוח והחברה , מניבות מדי שנה מאות בוגרי תואר ראשון ועשרות חוקרים בוגרי התואר השני והשלישי שבחרו לכתוב את עבודותיהם על נושאים שונים מתחומי חקר תקומת ישראל . לצד חוקרים ותיקים וידועי שם מצאו גם חוקרים צעירים את מקומם בעיונים , כמו בשאר הפרסומים מסוגו . יש לקוות כי המעמד האקדמי המכובד שרכשו לעצמם פרסומים אלה יביא יום אחד לביטולו של הנוהג הפסול והבלתי מוצדק , שלפיו נחשבים לצורך קידום אקדמי בעיקר מחקרים המתפרסמים בשפות לועזיות בפרסומים הרואים אור בחוץ לארץ . הבטאונים השונים נבדלים זה מזה בדגשים המושמים בהם , במרחב המחקרי שהם מכסים ובסגנון העריכה שלהם . אך מעבר לכל אלה יש לעיונים ייחוד משלו , בעצם היותו קשור למרכז למורשת בךגוריון שבנגב הרחוק . הדגש הוא על המילים 'בנגב הרחוק , ' שכן כל המעיין בעשרת הכרכים ייווכח לדעת כי אין שחר לטענה שלפיה מיועד עיונים לרומם את שמו של בךגוריון ולפאר את זכרו . שפע מאמרים הכוללים ביקורת על דרכו של דוד בן גוריון בהנהגת התנועה והמדינה הופיעו בעיונים , אשר פתח את דפיו גם ל'קולות אחרים' ואפילו ל'גרסאות חתרניות . ' כך למשל ניתן בו מקום להצגת ההיסטוריה של ארץ ישראל גם מנקודת מבט פלסטינית . מאמריו של אסעד גאנם על ערביי ישראל , ולא כל שכן הריאיון המרתק שערך יעקב אגמון בגלי צה"ל עם הסופר הפלסטיני אמיל חביבי , חתן פרס ישראל - ריאיון שגם הוא פורסם בעיונים - אלה הם סנוניות ראשונות , שבעקבותיהן , מבטיח העורך , תבואנה אחרות , והם מעידים על פתיחותו של הביטאון למגוון דעות רחב . ייחודו של עיונים קשור גם בהצלחתו לקרב את 'העב הרחוק ' אל שערי האקדמיות בירושלים , בתל אביב ובחיפה . ניתן היה להטיל ספק בכדאיות הצבתו של ארכיון בן גוריון והקמתו של מוסד מחקרי במקום כה מרוחק כקריית שדה בוקר . ואולם , אף שהמרחק מכביד על חבר החוקרים העובדים במקום ומקשה על חוקרים במוסדות האחרים להגיע אליו , הרי כפי שנאמר : 'אם ההר אינו מגיע אל מוחמד , יגיע מוחמד אל ההר . ' אלא שכאן התהפך סדר הדברים , משום שההר בא אל מוחמד גם כשמוחמד אינו מגיע אל ההר . באמצעות קובצי עיונים , ובאמצעות הכנסים שיזמה המערכת במהלך השנים בקמפוס אוניברסיטת בן גוריון בקריית שדה בוקר , הציב עצמו המרכז למורשת בן גוריון , על חוקריו ועל המחקרים שעודד ושנערכו גם מחוץ לכתליו , במקום מכובד על בימת המחקר הישראלי בדורנו . באשר לתיבה 'תקומת ישראל' הכלולה בשם השנתון - אין ספק שזו טעונה משמעויות , וניתן לייחס לה גם מידה של פתוס אידאולוגי . אלא שאני חייב להתוודות כי אני חש מאוד בנוח תחת הדגל הזה . אכן , עיונים הוא ביטאון הנוצר ומקבל את השראתו מעמדה הבאה מתוך פנימיותו של עולם הציונות , ואינו מתיימר לנקוט עמדה חיצונית ומנוכרת . אילו היה שמו של הקנקן מעיד על מדיניות עריכה בעלת גוון אידאולוגי , היה מקום להסתייג מהצהרת הזהות הבסיסית הזאת . ואולם , עיון קל בדפי השנתונים מוכיח כי העורך שומר מכל משמר הן על הרמה האקדמית של המאמרים המתפרסמים והן על איזון ראוי בין גישות שונות והשקפות מנוגדות . עם זאת , איני סבור שזיהוי נקודת המוצא והשייכות האקזיסטנציאלית של החוקר חייב לפסול מניה וביה את רמתו המחקרית . במקום אחר כבר חיוויתי את דעתי כי השימוש בשם 'מלחמת העצמאות ' אינו מעיד אלא על כך שהכותב משייך את עצמו לעם הדובר עברית ,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא