|
|
עמוד:10
בערב זה את תחילתו של עידן המלודרמה בתיאטרון , כך מזוהה מכאן ואילך דמותו החיונית , השנונה והדעתנית של גוטייה , עם עיצוב טעמיו של הבלט הרומנטי בצרפת . גוטייה המשורר נמנה עם מייסדיה של אסכולת הפרנאס , שדגלה בשמירה על שלמות הצורה השירית ועל טוהר החריזה . כפורמליסט מושבע הוא הוקיע בריש גלי את הרישול הרטורי ואת דלות השפה , ועם זאת השתמש בלשונו המלוטשת כדי לקעקע את המבנה החברתי המיושן ולבטא את עומק המשבר התרבותי לנוכח אופיים המלאכותי והדקדנטי של החיים בעידן המודרני . בעניין זה אנו עדים להקבלות רבות בין השקפותיו של גוטייה לבין אלו של ידידו , המשורר שרל בודלר , הצעיר ממנו בעשר שנים . בין השניים נקשרו יחסי ידידות והערכה הדדית , הניכרים במחוותיהם הרבות איש כלפי רעהו . גוטייה הקדיש לבודלר מונוגרפיה שלמה , ואילו בודלר הקדיש לגוטייה את ספר שיריו פרחי הרע , בו כינה אותו " הרב מג המושלם של הספרות הצרפתית . " במקום אחר תיאר אותו כ"סופר במלוא מובן המילה , מכיוון שהוא מסור ללא גבול לכתיבתו , מציית ללא הרף לדרישות ייעודו , ובעבורו מהותו של היפה הנו צו גורל , [ ... ] סופר בעל איכות חדשנית וייחודית [ ... ] שאין שני לו , עד כה " ... חדשנותו הפואטית של גוטייה הלמה היטב את חדשנותו של המדיום התיאטרלי ואת האפשרויות החדשות שנפתחו בפני המחול האמנותי הודות לעוצמת הרגש והפנייה אל החושים שאפיינו את המלודרמה . כנגד המבנים היציבים בסגנון המחול הקרוב לרצפה ( terre- › -terre ) של המאה השמונה עשרה , הציע סגנון הריקוד החדש זרימה תנועתית בחלל ומתווים כוריאוגרפיים שהבקיעו מבעד לרשת הפרספקטיבות השקולה של העידן הקלאסיציסטי . תנופתו של הסגנון הרומנטי במחול התאפשרה בעיקר הודות לטכניקת ריקוד חדשה על קצות הבהונות . טכניקה זו נועדה להציג
|
|