הקדמה

עמוד:11

זה , ושוב מטעמי נוחות , גרר אחריו שינויים מעטים נוספים . רשימתו של voouse שימשה כמעט תמיד גם כקו המנחה לנומנקלטורה של השמות המדעיים . בעיה מיוחדת שחובב הציפורים נתקל בה בארץ היא השינויים החלים מדי פעם בשמות העבריים . אף בכרך זה עשוי הקורא למצוא שמות חדשים , השונים מהמוכר לו . מדוע ? אולי זו ההזדמנות להרחיב את הדבור על כך . במקרא נזכרים רק 36 שמות של ציפורים . בכתבי חז " ל נזכרים כ5- ו שמות נוספים . ואילו מספרם של סוגי העופות בעולם הוא כ , 2 , 000- וכ200- מהם מוכרים גם בארץ . הראשון שנתן שמות עבריים חדשים כתב בהקדמה לספרו "תולדות הטבע : " "אני הנה בריתי את כל רעיון זה , לפשוט מלבוש נכרי וללבוש את בגדי לשוננו הקדושה חמודות , והיו ברעיוני , ילידי רוחי ונפשי . " היה זה שלום יעקב בן חיים משה אברמוביץ , המוכר יותר כמנדלי מוכר ספרים . הוא קבע עוד ב866- ו את השמות חנקן , תפר , סיבכי , גדרון , נחליאלי , פיפיון , עפרוני , ירגזי , גיבתון , חוחית , חורפי , ירקון , חרטומן ועוד . וכך מסביר מנדלי אחדים מהשמות "ילידי רוחו ונפשו : " נחליאלי - "מפני שדרכו לשכון אצל נחלי מים ; " עפרוני - "מראהו חום , כמראה עפר , ובצבעו זה ייעלם מעיני מבקשי נפשו בשבתו על העפר . על כן אכנהו עפרוני . " ירגזי - "והוא נרגן עז נפש ורגזן , אשר על כן קראתי את שמו ירגזי ;" גדרון - "מלך הגדר " או גיבתון - "על חכו יש כמו גב וגבנונית קשה , לכן אכנהו גיבתון לאמור בעל גבנונית . " אך גם גאון לשוני כמנדלי לא יכול היה להתמודד עם הבעיה במלוא היקפה , והוא נאלץ לכנות את מרבית דורסי היום בשם המורכב בראשיתו מן התיבה "נשר : " חיוויאי הוא "נשר הצפעוני , " עיטם הוא "נשר הדג , " הזרון הוא "נשר האגם " ואילו עקב החורף הוא "נשר החתול המצוי" - כי "בעופו יצעק 'היאה' בקול רם , הדומה להמיית החתול . " כל דורסי הלילה מכונים בפיו בשם ינשוף : שעיר הוא "ינשוף אזני הגמד " ואילו הלילית היא "ינשוף היער . " השם דרור חוזר בשמותיהם של מינים רבים : סיס החומות הוא דרור המגדל , טסית - דרור הבית , (!) תחמס - דרור הליל , שדמית - דרור הערבה ושחפית ים - דרור הים . גם השם עורב משמש בשמותיהם של עופות רבים : קאק הוא עורב המגדל , זג - עורב השלג , עורבני - עורב האלוני , וכחל - עורב ספירי . שם התואר "מצויץ " אינו מוכר עדיין למנדלי וכך מופיע בספרו "עפרוני המצנפת" ו " טבלן המצנפת . " שמות רבים שהציע לא נקלטו כלל , וביניהם : אוכל דבורים ( שרקרק , ( עוף הקרח ( שלדג , ( קפוד ( נקר , ( הבני ( תוכי , ( שורק המטרי ( חופמי , ( פי-חרב ( סיפן , ( להבי ( פלמינגו , ( עיט-הים הנודד ( אלבטרוס , ( קאת אוילי ( סולה ) או בר-אוזא קטן ( קרקיר . ( בספרו של י . אהרוני , "תורת החי " ( 1923 ) מופיעים כבר שמות רבים יותר מבין אלה המוכרים לנו כיום , ובהם : עקב עיטי , חיוויאי , זרון הסוף , כוס , לילית , אוח , נקר סורי , סיס הרים , בזבוז , פרוש , תפוחית , זרעית , חמרייה , דוחל , סלעית , זהבן , בולבול , קטה , סיפן , חוברה , ברבייה , שרשיר , שקנאי ועוד . אך מצויים בו גם שמות כמו מלך העיטים ( עיט שמש , ( קיפוז ( שעיר , ( צייד דגים ( שלדג , ( הציפור המואבייה ( דרור הירדן , ( תרנגולת האגם ( אגמייה , ( תרנגולת הסוף ( סופית , ( החרק ( מלכישלו , ( שקיטן ( פלמינגו , ( פרוא ( קזרקה , ( שחרמן ( טדורנה , ( ארש ( קרקיר , ( קיק המים ( קורמורן מצוי , ( הבטנאי השחור ( מירומית שחורה ) והקשש המצוי ( שחפית ים . ( כך נותרו אפוא שמות ארוכים ומסורבלים . ביאליק חידש את השם שלדג , ואילו את השמות קיווית ועורבני יש לזקוף לזכותו של יהושע מרגולין , אך בספרו משנת , 1948 מצויים עדיין שמות כמו אבי הכף ( כפן , ( אנפת הכסף ( לבנית קטנה , ( ארך-רגליים ( תמירון , ( חרטומן ארך-רגליים ( ליממה , ( סנונית שדות ( שדמית , ( סנונית ים ( שחפית ים , ( חוטף זבובים ( חטפית , ( זמיר סוף ( קנית , ( שטוח מקור ( שיחנית , ( ירוקית ( עלווית ) ועוד . נותרו אפוא עדיין שמות מסורבלים ואי-נחת לגבי שמות אחרים . בשנת 958 ו קמה ועדה משותפת לחברה לזואולוגיה ולאקדמיה ללשון העברית , שבין חבריה היו מנחם דור , יהודה לייב ורנר , א"ל פאיאנס ואברהם שלונסקי . כך הפכו ברווז רחב-מקור למרית , קבן לתמירון , הופך-גרון לסבראש , יונק דבש לצופית , חכלילי-זנב לחכלילית , ותושב הרים בודד לצוקית . תוצאות עבודתה של ועדה זו פורסמו כקובץ "שמות בעלי החיים של ארץ-ישראל - מחלקת העופות " בשנת . 1965 הקו שהנחה את הועדה בשיקוליה ובהחלטותיה היה - קביעת שם משותף לכל המינים בני אותו הסוג , ושם שונה לכל סוג " . אנפת כסף קטנה , " שהיא בת לסוג , Egretta הפכה ללבנית קטנה ואנפת הבקר , בת לסוג , Bubuicus כונתה בשם אנפית , כדי להבדילה מאנפות בנות הסוג . Ardea אך לא תמיד עלה הדבר בידי הועדה . קוקייה אירופית וקוקייה מצויצת נושאות אותו שם סוג חרף היותן בנות שני סוגים שונים , וכן הדבר גם בסוגי עיטים , ואילו שחרור וטרד מזמר ( קיכלי רונן , ( אף כי שמותיהם כה שונים , הם בני אותו סוג . גם אחרי הפרסום הנדון נותרו שמות שנויים במחלוקת , מה גם שמספרם של מיני העופות הידועים בארץ גדל מאז והיה צורך לתת שמות עבריים אף למינים החדשים . שוב התכנסה הועדה בראשית שנות ה , 80- והשלימה את עבודתה . רק אז התקבל השם "עיט זהוב " לעוף המוכר בפי רבים בשם "עיט סלעים , " וכן נקבעו השמות דאה שחורת-כנף , שחינית , חסידן ורוד , חרמונית ועוד . דומה כי בכך נפתרה פחות או יותר בעיית השמות העבריים . אנו מקווים כי השמות המופיעים בספר זה , והם תואמים להחלטותיה של האקדמיה , יהיו אלה שילוו אותנו מעתה ואילך , ולא ישונו עוד . בעיה קשה עוד יותר התעוררה לגבי שמותיהם הערביים של העופות . בשפה זו יש שמות רק לעופות שכיחים ונפוצים ביותר , ואף אלה שונים לעתים מאזור לאזור , לעתים אף מכפר לכפר . למינים רבים של עופות , ומהם אף שכיחים למדי , אין כלל שם בערבית . ישראל אהרוני מביא בספרו משנת 1923 כ90- שמות בערבית , כפי שלמד אותם בסיוריו ברחבי הארץ ובארצות השכנות . רוב השמות האחרים בכרך זה הם השמות המופיעים בספר Benson : Birds of Lebanon במהדורה הערבית ודומה כי רבים מהם "הומצאו " במיוחד עם התרגום , וגם אנו אימצנו אותם .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא