|
|
עמוד:יג
ג העיסוק באותו כוח שיש בו משום תגובה של היענות לנתון והפקת נחת ממנו , ולא משום קביעה של היטל , איפשר לו לקאנט לעשות את צעדו לקראת הדיון ביפה מזווית הראייה של הטעם , או ביתר דיוק לפי תפיסתו של קאנט—איפשר לו את הדיון במשפט הטעם . דיון זה סובב על ההערכה של דברים , שמובלע בה משפט על דברים אלה , בלא לקבוע את תכונותיהם מבחינת מקומם בחלל ובזמן , כלומר במערכות היחסים הראשוניות של הנתון החושני . הואיל וכוח השיפוט יש בו יסוד של התבוננות ולא יסוד של קביעה , הרי באשר יש בו התבוננות אפשר לפרשה בכיוון של התבוננות אסתיטית . אמנם בעניין זה חל שינוי מעניין במעבר מ'ביקורת התבונה הטהורה' אל 'ביקורת כוח השיכוט . ' המונח 'אסתיטיקה' תופס מקום חשוב ב'ביקורת התבונה הטהורה' אלא שעניינו שם תורה על החושניות , על המבנה הצורני שלה מלשון aioGnoiq ביווניתכלומר חישה , קליטה באמצעות חושים . אכן קאנט נזקק למונח אסתיטיקה אף ב'ביקורת כוח השיפוט , ' כשדן שם על היפה מזווית הראייה של הטעם ומשפט הטעם , כאמור . על עניין זה של הטעם אמר קאנט בהערה לסעיף הראשון של האסתיטיקה הטראנסצנדנטאלית ' ) ביקורת התבונה הטהורה : ( ' 'הגרמנים הם היחידים , המשתמשים עתה בתיבה "אסתיטיקה , " כדי לציין בה את שהאחרים מכנים "ביקורת הטעם . '" ביסוד הדבר מונחת תקוות שווא , שעורר אותה האנא ליטיקן המצוין ב 1 ימגארטן , להעמיד את ההערכה הביקורתית של היפה תחת עיקרי התבונה , ולהעלות את כללי ההערכה הזאת למדרגה של מדע . אולם יגיעת שווא היא , כי כללים או מבחנים אלה הם מבחינת מקורותיהם העיקריים ניסיוניים בלבד , ועל כן אינם עשויים לעולם לשמש חוקים קבועים אפריורי , שעל פיהם צריך לכוון את עצמו משפט הטעם שלנו' ff דברים אלה על אפס האפשרות של קביעות אפריורי על משפטי טעם אמרם קאנט , אף על פי שהיה לו עניין בתחום של היפה . כפי שמעיד חיבורו משנת 17 ) 1764 שנה לפני 'ביקורת התבונה הטהורה ' ! נ 'ההתבוננויות על הרגש של היפה והנשגב : ' אלא קאנט סבר , כי הטעם הוא גילוי אישי , סובייקטיבי , של כל אחד מאתנו , וכי אי אפשר שמשפט המבוסס על טעם יהא בעל תוקף כללי , ועל כן אי אפשר שיהא עומד לדיון ביקורתי החושף את ההנחות אפריורי של משפט זה . והנה באיגרת אל מארכוס שם , עמ' 36 ) 44 Bcob . ichtungen ubcr dn < Gcfiihl des Sehdncn und Erh : 1 brnen I
|
|