חנה ארנדט, השואה והציונות: סיפור של כישלון

עמוד:3

פילוסופי וברק אינטלקטואלי וגם יכולת עבודה מופלגת ; אבל היא לא הצליחה להיות מה שהיתה עשויה להיות . בסופו של דבר סיפורה של ארנדט הוא סיפור של כישלון . גם הפולחן שנבנה סביבה הוא סיפור של כישלון , ובעיקר הפולחן המתחיל להירקם סביבה בארץ . יותר משהפולחן הזה הוא עדות לערכה הגדול של יצירתה של ארנדט , הוא סימפטום של כישלון תרבותי , אינטלקטואלי ומוסרי . כל פולחן אינטלקטואלי הוא כישלון ; הפולחן סביב ארנדט הוא כישלון מיוחד מפני שלא מעט מן העוצמה שייחסו להגותה נבעה מן הקשר היהודי ציוני-ישראלי שלה . קשה מאוד לכתוב על ארנדט כתיבה אקדמית לא מעורבת . יש לכך טעמים רבים , את רובם כבר אמרו עד לעייפה כותבי מאות המאמרים ועשרות הספרים העוסקים בה . אי אפשר למקם אותה בדיסציפלינה מוגדרת ; כלל לא ברור אם יש איזושהי מסגרת מתודית שעבודתה מתנהלת בה והיא נותנת בסים להערכה ולוויכוח רציונליים על טענותיה ומסקנותיה ; היא משתמשת לעתים קרובות במונחים שאין היא מבהירה די צורכם , ואם כי ניתוחיה , ובעיקר נטייתה הקבועה לחרוץ משפט , נשענים על בסיס רחב של ידע והשכלה , התוצאה אקלקטית , יש בה פערים רבים , ובסופו של דבר היא מעורערת למדי - ואפשר לטעון עוד טענות כלליות כאלה באשר לאופי הבעייתי של עבודתה . בעיקרו של דבר ארנדט עצמה מיאנה לציית לכללים של כתיבה 'אובייקטיבית , ' ובהזדמנויות היחידות שהשיבה בהן על תהיות בעלות אופי מתודולוגי ניסתה בעיקר להסביר כיצד כתיבה מדעית מתיישבת עם נקיטת עמדה מוסרית ואפילו עם התייחסות אמוציונלית . היא לא היתה ספקנית , והיא התנערה מן ההיסטוריציזם ומן הרלאטיביזם התאורטי הכרוך בו לדעתה . היא לא היתה אפוא ' פוסט מודרנית , ' והיא לא חשבה שלכל אחד הזכות להחזיק ב'םיפר' ( נרטיב ) שלו . יש להניח שהיתה רואה ב'שיח' הנרטיבים היעדר מחשבה או היעדר יכולת לעשות מה שכינתה 'לשפוט . ' אבל היא גם חשבה שעל ההיסטוריון לא רק לספר את סיפור העבר אלא גם לשפוט אותו ולנקוט עמדה אישית מוסרית בנוגע אליו - בעיקר כשהוא עוסק בעבר הקרוב וכשהוא מנסה להבינו . השניות בין היומרה לאובייקטיביות מדעית מזה ובין נטילת הזכות לחרוץ משפט מזה יוצרת מתח המאיים לעתים לפרק את המפעל כולו . אבל שניות זו וגם עמימות המונחים והרב משמעות הפרוגרמטית הכרוכות בד , הן גם מקור חשוב של הכוח הסוגסטיבי הגלום במפעלה של ארנדט . היא גם מקלה מאוד את מלאכתם של המבקשים לרתום אותה לעגלתם האידאולוגית . הכתיבה על ארנדט משחזרת לעתים מין סכיזופרניה המצויה גם בה - גם בכתיבתה וגם בחייה . מצד אחד היא חוזרת ומתבטאת ללא הרף בעניינים יהודיים , בעיקר ציוניים . היא . 5 דומה שעדית זרטל היא הכוהנת הגדולה של הפולחן הזה . ההגיוגרפיה של ארנדט שהיא מציעה לקורא העברי יוצאת דופן גם בתוך ספרות שרבים בה החסידים השוטים . ראו , בהקשר רחב יותר ; Walter Laqueur , 'The Arendt Cult : Hannah Arendt as Political Commentator ' , in : Ascheim ( ed . ) , Hannah Arendt in Jerusalem , pp . 47-64

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא