|
|
עמוד:13
מה יהיה סגנון הכתיבה : תאורטי ? נרטיבי ? מבטא את הקול האישי ? את הייחוד של הקבוצה ? משולב כך או אחרת ? שאלות אלו ואחרות נדונו במפגשים משותפים שנערכו בתוך המכללה ומחוצה לה . המפגשים התקיימו חלקם במסגרת זמן של שעתיים , וחלקם במסגרת של יום מרוכז ( כשש שעות . ( מתחילים לכתוב כל אחד מן הכותבים התבקש להתמקד בסוגיה משמעותית עבורו בהקשר של תקשוב בהכשרת מורים . במפגש הבא שיתפו הכותבים זה את זה בסוגיות שבחרו . הסוגיה שכל כותב בחר בה שימשה נקודת מוצא לכתיבה של הסיפור האישי שלו . ההחלטה המשותפת הייתה לאפשר לכל אחד לכתוב בצורה ובסגנון חופשיים ואישיים המייחדים אותו . עיבוד הסיפורים האישיים והמשך הכתיבה הסיפורים שנכתבו נשלחו לכותבים לעיון ולרפלקציה . הכותבים נחלקו לזוגות , שקראו זה את סיפורו של זה . התהליך הרפלקטיבי של עיבוד הסיפורים עבר כמה שלבים . במפגשים הבאים הועלו שאלות לדיון , כמו למשל : למה התחברתי ? מה " עשה לי את זה" כשקראתי את הסיפור של האחר ? אילו תובנות או תחושות זה עורר בי ? מה " דקר" אותי בכל סיפור ? מהן סוגיות המשנה או הקטגוריות העולות מכל סיפור ? מה אפשר ומעניין לשאול על כל סיפור ? מהם הקשיים העולים מהסיפור ? האם אפשר להתמודד עמם , וכיצד ? מהן ההצלחות ? מה אפשר ללמוד מהן ? במפגשים נתגבשו ההחלטות הנוגעות לאופן שבו יש להמשיך בתהליך הכתיבה . כל כותב ניתח את הסוגיה שבחר בה , מנקודת מבטו , מניסיונו האישי ובהתייחס לתאוריה ולמחקר רלוונטיים . ההחלטה על הצגת הרקע האישי של כותב הפרק היתקבלה בהשראת ספרו של יהודה בר שלום אידיאה של תיקון ( בר שלום , , ( 2004 שבו הוא מתאר את סיפור חייו כדי שישמש את הקורא להתבונן בניתוח המקרים שבחר מנקודת מבטו , ועל רקע קורות חייו והחינוך שספג . במפגשים אלו הדיון בקבוצה עסק בהתבוננות על שאלות כמו : איך הדברים והרעיונות שנכתבו על ידי המחברים השונים נקשרים ומתחברים זה לזה ? איך להתחיל ? איך לסיים ? איך לזהות את המאחד מבלי לאבד את הייחוד של כל אחד ,
|
|