|
|
עמוד:10
בתקופת המעבר מהשכלה לתחייה . וראה זה פלא , עם כל התקוממותם על ספרות ההשכלה ו על צמצום האופקים שבה ועל סגנונה הנמלץ , על קרתנותה ועל דילדולה , הם עצמם ינקו עיקר יניקתם ממנה , ולא עוד אלא לתקופה ארוכה לא יכלו הם עצמם להשתחרר ממסורותיה ומשיגרותיה . תודעתם והכרתם מורטו והעלו ברק מהפכני , אך בטבעם הרגשי הסמוי להם עצמם , היו צמודים לכוחה המשמר . המדובר לא רק בראשית צעדיהם , בטרם נצנצה בהם ההכרה הספרותית החדשה , אלא גם כשנתבררה להם משימתם החדשנית . תקופה ארוכה לא יכלו להשתחרר מכמה מנטיותיה ומנהגיה ודרכי הבעתה ולשונה . הלוא בכל יסודי חינוכם היו נטועים בה ובתוכה , וממנה שאבו את השכלתם הספרותית הראשונה . דווקא משום שנשתייר בהם משהו , ויותר ממשהו , מספרות ההשכלה , נתפתחה בהם במיוחד רגישות מופלגת לפגמיה . עם שהתאמצו הם עצמם להתגבר על חולשותיהם המשכיליות , שנכרכו בהם ואחריהם ימים מרובים , לבשו רוח קנאה לבער אותן מן הספרות . הרי זה חוק בתורת הנפש , כי האדם מוכן ומזומן להתריע בקולי קולות על מומים שעלו בחברתו או בזולתו , דווקא משום שהמומים האלה מצויים בחלקו גם בו , או לפחות היו בו לשעבר ונשארו כזכר מכלים . בזה ובכיוצא בזה נמצא את ההסבר , כי הם —וביותר השלישי שבהם : דוד פרישמן —ראו עצמם לוחמים בקלוקל שבספרות , גם כשקלוקל זה כבר כרע נפל , או כבר נמצא בגסיסה ודאית . זו היתה גם מלחמה לדחוק את ההשכלה מתוך נפשם הם , לגרש את האטאוויזמים שלה מתוך יצירתם . מובן , שככל שנתרחקו מעולם הנעורים , ונכון יומה של התחיה בספרותנו , כן נשתחררו גם הם מתחומם ( ואף זיקה שוללת מכוונת תלות היא ) בספרות ההשכלה וביטאו בחירות נפש את האידיאלים של התחייה והגשימו בכתיבתם את הצורות החדישות , ובעיקר עיצבו להם סגנון לשוני חדש . יותר מסוקולוב ומפרץ , נטל עליו פרישמן את התפקיד להיות קברנה של ספרות ההשכלה ולסתום עליה את הגולל . כביכול השר הממונה על הספרות העברית הטיל עליו שליחות זו והוא קיבל אותה ברצון , בעליצות נפש ואף במקצת זדון . את כל מרץ העלומים שלו הקדיש לביעור ספיחי ההשכלה בספרות ובעיתונות . אד הוא לא הסתפק במלחמתו בשרידי הסגנון והנוהג שעבר זמנם , אלא הסתער גם על מעוזי הספרות שהוא עצמו הסתופף בצילם . ביקורתו לא ידעה רחם . גם על הסופרים שנחשבו גדולים בימיו , ועדיין אנו מחשיבים אותם מתוך אספקטים היסטוריים , שפד את חמתו . את מלאכת הקבורה עשה בתרועה גדולה , אף על פי שידוע היה , כי ספרות ההשכלה בעצמה מפנה מקומה , וספרות אחרת דורכת בעקבותיה . הסתערותו של פרישמן על ספרות ההשכלה , מלבד ערכה האובייקטיבי , נועדה גם לפרוק את נפשו ממתיחות סובייקטיבית .
|
|