|
|
עמוד:91
וכאשר העובדות מסרבות לסבסד את הייצואמה קורה כאשר משקיע זר אינו מצליח לגייס עובדות לקרההיצור שלו , בגלל שהשכר שהוא מציע נמוך עד כדי כך שהנשים מעדיפות להיות מובטלות ? התשובה פשוטה : המשקיע מעביר את קרהייצור שלו למקום חדש . המקום החדש יכול להיות , כמובן , בארץ אחרת . אך הוא גם יכול להיות ביישוב אחר בתוך ישראל . במקרה שכזה אף ייהנה המשקיע הזר מסיועה המתמשך של המדינה . זה אכן מה שעשתה חברת "וישיי דייל , " חברת בת של "וישיי אינטרטקנולוג'י" האמריקאית , בקיץ 986 ו . " וישיי" הקימה את מפעלה הישראלי הראשון בחולון , בשנת . 1969 בקיץ 1986 הגיעה החברה להסכם עם הממשלה אודות הקמת מפעל חדש בדימונה שבנגב . מדוע בדימונה ? לדברי ההנהלה ביקשה "וישיי" יישוב בו תוכל לקבל כ 700 עובדים , ששני שליש מהם יהיו עובדי קו ייצור , והממשלה הציעה למפעל את עיירת הפיתוח דימונה . החברה ניגשה מיד לעבודה . בדצמבר 1985 הוקמו המבנים הראשונים , הציוד להקמת קו הייצור הועבר - בשלמותו - מבסיס האם של החברה בארצות הברית , והחברה 47 החלה בייצור המיועד לייצוא . נשיא "וישיי דייל ישראל" ייחס את הקמת המפעל בדימונה להצלחה של המפעל הראשון , בחולון , וכן לשינויים שהוכנסו בחוק לעידוד השקעות הון ( מיסוי . ( ואולם מי שעקב אחר הפירסומים בעתונות לא יתקשה להשלים את התמונה : המעבר לדימונה נבע גם מכשלון החברה לגייס עובדות קו ייצור חדשות למפעלה בחולון . לנוכח הבעיות בגיוס עובדות פנתה הנהלת החברה לעיירה בית שמש וביקשה לגייס בה חמישים עובדות . רק שתי נשים נענו לפניית החברה . עובדיה כורך , מנהל לשכת התעסוקה של מחוז ירושלים , ייחס את ההענות הנמוכה לשכר הנמוך שהחברה הציעה : 300 ש"ח לחודש ( אז , 200 דולאר , ( כאשר על שעות העבודה הרגילות מתווספות גם כשעתיים של נסיעות , מן הבית אל המפעל וממנו הביתה . כאשר לא נמצאה עבודה זולה במרכז , פתחה החברה קו ייצור במקום בו יש גם היצע של פועלות בלתי מקצועיות וגם רמת שכר נמוכה יותר .
|
|