|
|
עמוד:17
למשקיעים זרים באיזורים אלה כוללות , בין השאר , שיחרור ממכס על ייבוא חומרי גלם , רכיבים ומכונות , שיחרור ממסים לתקופה של עד 20 שנה , וסיבסוד ממשלתי של הוצאות התיפעול . על החברות המקומיות נאסר בדרך כלל לפעול באיזורי הסחר החופשי - אלא אם כן הן פועלות בשיתוף עם חברות זרות . איזורי סחר חופשי - שמספרם ברחבי העולם עולה כיום על - 100 מגדילים את חופש הפעולה של אנשי העסקים , תוך שהם מגבילים את החופש של העובדים . בתוככי האיזורים , המוקפים בדרך כלל גדרות תיל גבוהות , חיים העובדים במעין מחנות עבודה ענקיים , שאין בהם , למעשה , דריסת רגל לאיגודים מקצועיים . זכויות השביתה והתנועה מוגבלות ביותר , ולעתים אינן קיימות כלל . בכל איזור כזה פועל גם , בדרך כלל , כוח משטרה מיוחד , הבודק כל אדם או כלי רכב העובר בשערים . לדברי אשה מאחת מארצות העולם השלישי , הנושאת בתפקיד גבוה במנגנון האו"ם , "החברות הרב לאומיות נוהגות לומר כי הן תורמות לפיתוח של הארצות שלנו , אך למעשה הן באות אלינו בגלל סיבה אחת בלבד - כוח העבודה הזול . כאשר מחיר העבודה עולה , הן מסוגלות לקום וללכת . אז איך אפשר לקרוא לזה פיתוח ? כל הגישה הזאת מבוססת על כך שהאנשים בארצותינו עניים - ועתידים להשאר עניים . " מבצע "Bootstrap" שהחל בפוארטו ריקו עוד בשנות ה , 40 היווה גירסא ראשונה ומוקדמת של תכניות ה"פיתוח" בנוסח איזורי הסחר החופשי . ב 1976 פירסמה רשות הפיתוח הכלכלי של ממשלת פוארטו ריקו מודעה בעתוני ארצות הברית , הקוראת לאנשי עסקים אמריקאיים לבוא ולהשקיע באי , בהבטחה שייהנו מ"פריון גבוה , שכר עבודה נמוך ורווחים משוחררים ממס . " כל זה היה , כמובן , טוב ויפה עבור החברות הזרות - אך לא בהכרח עבור פוארטו ריקו . מבצע "Bootstrap" הביא לעלייה גדולה בייצור המכוון לייצוא - אך לירידה בייצור של מצרכים הדרושים לשוק המקומי . ב 1982 הגיע שיעור
|
|