|
|
עמוד:292
מיכאל : בהחלט ! אוטואמנציפציה היתה גם אמנציפציה כלפי מישהו אחר . הבעייה - איך אתה עושה אותה - אתה עושה אותה דרך חוקים , או אתה עושה אותה מעצמך . אני כתבתי במאמר שיצק את האידיאולוגיה של "עודד" עוד הרבה שנים , על אמנציפאציה כלכלית , חברתית , תרבותית , פוליטית . כתבתי , עם כל הבעיות שאני ניסיתי להתגבר עליהן - שאוטואמנציפציה פוליטית זה דבר מאוד מאוד מסובך , מאוד קשה להגיע . אגב - אף פעם לא חשבתי שרגשי נחיתות הובאו , אלא שהם נוצרו כאן , במפורש נוצרו כאן . ואמרו לנו - "האמת , הצדק , התרבות , החברה , הדת - הכל מה שיש לכם - זה דבר שאתם צריכים לשכוח ממנו . " לאחר מכן אנשים התחילו באמת לחשוב שאולי כן כדאי לשכוח . זה לא קרה לאלו שבאו בשנות החמישים . דוד : רגע , בשנת , ' 68 בא הבדל מבחינת הדימוי . אתה אומר שבשנות החמישים אנשים באו ללא דימוי שלילי והוא נוצר כולו כאן ? מיכאל : כל אלה בשנות השישים באו עם דימוי חיובי , כי הם כבר נקלטו בחברה הצרפתית . עכשיו , מכיוון שהם כבר ע יכלו את הנושא הזה , אפשר לראות את זה גם היום , אבל במימדים הרבה יותר קטנים . ב ' 65 או ' 64 זה היה טאבו לשמוע מוסיקה ערבית אצל עידות המזרח , קצת מתקדמים - לא שאסור , אלא שזה לא יפה . לא היו מחפשים התייחסות אובייקטיבית - האם המוסיקה היא טובה או לא טובה , האם היא נעימה לאוזן , לא נעימה , האם היא יוצרת מין התרגשות או לא . פשוט מאוד - אוטומאטית זה היה שלילי . וזה עיכול שנעשה פה בארץ . עכשיו , השאלה שלך שאתה שאלת , על אימפוטנטיות של עידות המזרח - אני שוב פעם , לא את זה בדיוק אמרתי . אמרתי שהדבר הקשה ביותר , לפחות בעידות שאני עובד איתם , בעידות של צפוךאפריקה , אני לא מוכן להכליל את זה על אחרים בשום פנים ואופן - אלה תרבויות שמאוד מאוד אינדיבידואליםטיות . הן לא יודעות לעבוד בצורה קבוצתית , הן לא יודעות לשכוח מהאינדיבידואל למען הכלל . יש עזרה הדדית , יש פה , אבל פעולה עיקבית למען הכלל - זה דבר שמאוד קשה , לפי ניסיוני , למצוא מפותח אצל החברים האלו . אני מייחס את זה לתרבות שהיתה בצפוךאפריקה , של המשפחה , של השבט . אומרים שהברברים הם העם הכי אינדיבידואליסטים שיש בעולם . דוד : מה שאתה אומר , זה בדרך כלל אומרים על התרבות המערבית , שהיא תרבות אינדיבידואליסטית , של אגואיזם , של השגיות . מיכאל : יש שמה דבר אחד , שיש שם פעולה תמיד של קבוצה למען הכלל - אנשים שהרבה פעמים מקריבים הן את הנוחות האישית , הן את המחשבות האי שיות , את חיי המשפחה - למען פעולה יותר רחבה , למען הציבור . דבר כזה מאוד לא מפותח בתרבות צפון אפריקאית . שלמה : זה דפוס שהיה קיים גם בקהילות היהודיות שם ? האם זה לא דפוס שהתפתח כאן ? מיכאל : שמה , מכיוון שהקהילה היתה דבר נפרד , היא היתה חייבת להתארגן , ואז היו דפוסים של עזרה הדדית , שהיו קיימים , שנוצרו , כיוון שהיה שוני בין החברה הכללית והחברה היהודית , של מרוקו . שם היינו עוזרים לעניים . ברגע שלא היתה לך חובה לעזור , אז אתה לא עזרת - "שהמדינה תטפל בהם , " אז זה בדיוק מה שקרה . חוץ מזה שפה מצאו גם כן '' חבר'ה , זה לא עניין שלכם - זה עניין שלנו , זה עניין של המדינה . " אז שני דברים שהתקשרו ואף אחד לא לקח על עצמו להרים את הנושא הזה
|
|