|
|
עמוד:238
עוזרת בית חמדה , ילידת מרוקו , מתפרנסת כעוזרת בית . היא פעילה גם בעיניני ציבור בשכונתה . חמדה מספרת על עבודתה מגיל צעיר , על מיעוט האפשרויות שעמדו בפניה , על בידול עדתי בשיכון , על מרחק חברתי בין מזרחים ואשכנזים בשכונתה , ועל ניסיונותיה להילחם למען תנאים טובים יותר לשכונתה . לאחר מכן היא מספרת על עבודתה ועל יחסיה עם המשפחה האשכנזית אצלה היא מועסקת . חמדה : אני עזבתי בית ספר , כי המצב היה קשה , אז יצאתי לעבוד במקום אמא שלי , עבדתי בחקלאות ... רותי : באיזה גיל היית ? חמדה : הייתי בגיל . 13 רותי : וזה היה על שם האמא שלך ? חמדה : שמה היו כולם מרוקאים , אז אף אחד לא הלשין על השני . רותי : אצל מי עבדתם ? חמדה : עבדנו ברשות החולה . עכשיו הם ייבשו את המקום הזה . זה מפעל כזה שהיו לוקחים מכל האיזור של הגליל לעבוד . אז עבדנו בקטיף , באורז , בתירס , בכל מיני דברים שאפשר לעבוד , ולפני כן עבדתי עם דרוזים במינזר ליד טבריה . רותי : ולא שאלו אותך אף פעם המעבידים בת כמה את ? חמדה : אף פעם לא התעניינו . השתדלתי גם שלא ישאלו אותי . רותי : כן , אבל אם היית צריכה משהו ? חמדה : שום דבר , תמיד הסתדרתי , לא הייתי חולה שהייתי צריכה להביא מסמך מהרופא , למשל . באמת לא הייתי חולה אף פעם למזלי . אף פעם לא הייתי צריכה להפסיק את העבודה . נזהרתי גם בעבודות , השתדלתי גם שלא יהיו במעקב אחר ; כדי שאני אעזור לאבא שלי . היינו בבית אז 7 ילדים , אז החלטתי לא ללמוד ולעזור למשפחה . רותי : ואת מרגישה עכשיו כאילו שהיפסדת משהו ? חמדה : כן , הפסדתי הרבה . גם לא היו תנאים של לימודים אז . אז גרתי במקום , לא בעיר פיתוח שיש לך בית ספר ויש לך תיכון . היה לנו שמה בית ספר עממי , תלמדי או לא תלמדי , אין לך איפה להתקדם , את יוצאת אחר כך לעבוד . אז לא היפסדתי כלום . אם הייתי גרה בעיר ורואה מה שנעשה , אולי הייתי חושבת פעמיים אם כדאי לי או לא , אבל שמה לא היה לי על מה לחשוב - ידעתי שאם אני אצא , או שאני אלך לתפור או שאני אלך לעבוד בחקלאות . רותי : וכל החברות שלך באותו גיל ? ... חמדה : כולם עבדו כמוני ! כמעט כולן ... רותי : ותיכון לא היה לכם שמה במקום ? חמדה : לא . רותי : אז אף אחד לא למד שמה תיכון ? חמדה.- לא . בזמן שלי לא , ' 56 ' 57 ' 58 לא למדו . רותי : ולא היה מפריע לכם ? הם לא היו רואים , נאמר , יישובים בסביבה ששמה כן היו לומדים ?
|
|