|
עמוד:99
ניראה הדיבור שוטף וחסר בעיות , אולם בשיחות עצמן חשנו לעתים קרובות בהיסוס והתלבטות לפני השימוש במושג . אמביוולנטיות זו היא כפולה : יש חוסר ביטחון וחוסר וודאות במישור הבין אישי באשר ליחס אל האשכנזים , ובאשר ליחס של האשכנזים אל המזרחים . חוסר ביטחון זה נובע מכך שבמהלך החיים היום יומי ישנן חוויות טובות , נעימות , או סתם "נורמאליות , " לצד חוויות לא חיוביות . סביר להניח כי מרבית החוויות אינן בעייתיות . כמה מהמרואיינים מזכירים כי עד שלב מסויים , שהוא , בדרךכלל , נקיטת צעד משמעותי בתחום המקצועי או התעסוקתי , לא הרגישו כלל בחשיבות ההשתייכות העדתית . המישור השני בו מוצאת האמביוואלנטיות את ביטוייה הוא המישור החברתי מיבני r האם , לדוגמה , האחריות למדיניות השלטת היא של האשכנזים כאשכנזים , כעדה , או של הממשלה ? ובדומה לכך - האם שינוי ביחסם של האשכנזים כאשכנזים יכול להביא לשינוי , או האם יכול רק שינוי במדיניות הממשלה להביא לכך ? האשכנזים אם כן , הם שני דברים בעת ובעונה אחת : מחד גיסא הם בני אדם איתם באים במגע יומ יומי . מאידך גיסא הם "החברה , " "הממשלה ''/ ' המימסד" - דהיינו , מערכת מוסדות שבידיה האחריות והיכולת לכוון ולהחליט , מבלי שתהיה לה זהות אישית וקבוצתית בעלת ביטוי ישיר וגלוי . ההכרח שבשינוי מוטיב חוזר אחרון הוא ההכרה שהמצב הקיים אינו טוב , וכי הפיתרון לא יבוא מאליו , אלא צריך לפעול להבאתו . ניתן לומר , כמובן , כי מכיוון שהמרואיינים הם פעילים , אין בכך פלא , וכי עדיין נותרת השאלה באיזו מידה קיימת תחושה כזאת אצל המזרחים ככלל . אלא שהדבר הבולט בראיונות הוא לא המודעות לצורך בפעי לות כלשהי , אלא המודעות לצורך בפעילות שונה מן המקובלת . התחושה היא כי הפעולות הננקטות כיום , הן על ידי הממשלה , והן על ידי האירגונים העדתיים השונים והעסקנים המיפלגתיים , אינן גורמות לתזוזה משמעותית בכיוון לשינוי דפוסי חלוקת העבודה העדתית . התחושה היא כי ללא מפנה דראסטי ילך המצב ויורע , עד שיגבה מחיר גבוה ביותר , לא רק מן המזרחים , אלא מן החברה הישראלית כולה . בהירות ההכרה בצורך לשינוי דראסטי עומדת בניגוד חריף לחוסר הבהירות באשר לדרך לשינוי . באופן כללי מועלים כאפשריים שני כיוונים עיקריים : האחד , התארגנות לפעולה עצמית , והשני , מאבק שיגרום לשינוי במדיניות הממשלה והמימםד , מתוך אמונה שבידי אלה מצוי המפתח לשינוי . עם כל התיסכול מתוצאות הפעולות של הממשלות השונות עד כה , עדיין גדול מספרם של הדוגלים בדרך השנייה מזה של הדוגלים בדרך הראשונה . אלה הדוגלים בכוון שינוי מדי ניות הממשלה חושבים , בדרך כלל , על אפשרות של ממשלה בעלת הרכב שונה , שתהיה מוכנה לצעדים דראסטיים בתחום מדיניות הרווחה . חלק חושב שניתן להגיע לכך על ידי שילוב כוחות של נציגי העדות במפלגות הקיימות , בעוד חלק אחר חושב שרק הקמתה של מפלגה מזרחית כוללת תוכל להביא לשינוי המדיניות . לעומתם , אלה שהעלו רעיונות של התארגנות עצמית שלא במישור המפלגתי עשו זאת בצורה הערטילאית ביותר , ככיוון מחשבה ראשוני ובלתי מגובש , ללא
|
|