|
|
עמוד:65
הפיתוח . " החרק לעידוד השקעות הון שונה כך ששלושה איזורים הוכרזו במועדפים ובהם ייהנו משקיעים מסיוע ממשלתי בצורות שונות ( זילברברג , . ( 34-33 : 1973 מקורות המידע השונים ביחס לזרימת ההון לאיזור ^ פיתוח מראים שהושקע שם סכום נכבד . המספרים שפורסמו על ידי מרכז ההשקעות , הגוף האחראי למשי כת הון לישראל והכוונתו , מראים שנר 1958 עד 1975 הופנו כ 50 ° / 0 מההלוואות שאושרו , לאיזורי הפיתוח . "הבנק לפיתוח התעשיה / ' שהוא המכשיר הממשלתי החשוב ביותר להכוונת הון תעשייתי , נתן 4 , 378 הלוואות למפעלים תעשייתיים בסכום של 3 , 602 מיליון ל"י בין השנים 1975-1958 ו 44 . 5 ° / 0 מהן הועברו לאיזורי הפיתוח ( אהרוני , ; 282 : 1976 זילברברג , : 1973 טבלה מס' , 35 ועמי . ( 82 המספרים מרשימים בהחלט . אילו אפשר היה להבין מתוכם שרבע מאוכלוסיית המזרחים בישראל קיבלה , באמצעות הממשלה , מחצית מההון המכוון על ידה לפיתוח תעשייתי , היה הדבר חיובי ביותר . אולם אם נתבונן במיבנה ההתפתחות התעשייתית בעיירות החדשות , נגלה שלמעשה היה לפיתוח התעשייתי אפקט של מתן תעסוקה למזרחים , בלא שחלוקת העבודה הכללית תשתנה ביסודה . להיפר - מדיניות הפיתוח של עיירות הפיתוח גרמה להעמקה ולהשרשה של חלוקת עבודה זו . ראשית , ההון שהופנה לעיירות הפיתוח אינו כה רב כפי שניראה הדבר ממבט ראשון . קשה מאוד להציג מספרים המראים איזה שיעור מהווים הסכומים שניתנו על ידי "הבנק לפיתוח התעשייה" מתוך כלל השקעות ההון שהופנו על ידי הממשלה , שכן ההון הממשלתי זורם באפיקים שונים והמספרים שפורסמו מופיעים בצורות שונות . עם זאת , יכולים אנו להצביע על דברים אחדים : ראשית , " הבנק לפיתוח התעשייה" הוא רק אחד - אם כי הגדול ביותר - מתוך חמישה בנקים , העוסקים בהשקעות הון בתעשייה ( ראה בן שחר ואחרים , . ( 42 : 1973 שנית , המספרים שהוצגו לעיל קשורים בעיקר בהשקעות בתעשייה : אין הם כוללים השקעות בחקלאות ; בשירותים ובתובלה . ולבסוף , הם אינם כוללים מקור חשוב ביותר של תמיכה כספית ממשלתית , דהיינו , הקרנות השונות לעידוד היצוא , שבשנות הששים המאוחרות ובשנות השבעים הגיעו לסכומים נכבדים ביותר ( ראה בנק ישראל , דו"חות שנתיים . ( נוסף על כך , אם נחלק את תקופת 25 השנים שאנו עוסקים בה לתת תקופות , נמצא שעד שנות הששים הופנו מרבית השקעות הממשלה לאיזור החוף , כלומר , לאיזור-המרכז ( זילברברג , . ( 52-51 : 1973 אפילו בשנות התיעוש המהיר , היא תקופת ההשקעות הגבוהות בעיירות הפיתוח , הופנו יותר מ 60 ° / 0 של ההשקעות שלא היו מותנות גיאוגרפית ( כגון : מכרות , מינרלים וכר ) לאיזור החוף המרכזי ( סקר בנק ישראל , . ( 1970 יתר על כן , באותן שנים עצמן , היה החלק שקיבלו איזורי הפיתוח מתוך ההשקעות הכוללות , נמוך יותר מחלקם בגידול האוכלוסיה ( משרד ראש הממשלה , . ( 281-280 : 1968 לאחר 1965 עברה על עיירות הפיתוח תקופת קיפאון כלכלי , דהיינו , שיעור פוחת של השקעות . בשנים 1972-1966 חלה ירידה בהשקעות שהופנו לעיירות הפיתוח בשל השיעור הגבוה יותר של השקעות שהופנו לייצור ביטחוני וכן בשל מדיניות העידוד למפעלים המכוונים לייצוא . הלוואות ואשראי לעיירות הפיתוח ניקשרו בהתחייבות לייצור מוגבר לשם ייצוא ( זילברברג , . ( 103-102 : 1973 לאחר , 1967 עם כיבושם ויישובם של שטחים חדשים מצאו עיירות הפיתוח את ^ עצמן מתחרות באלמנט חדש : ההתנחלויות בשטחים המוחזקים . מתחרה נוסף חדש
|
|