|
|
עמוד:169
לאשכנזים ( מינקוביץ , דיוויס , באשי , . ( 1980 נראה , על כן , כי מעבר להבדלי המשאבים , שהם אכן חמורים ביותר , הגורם המרכזי להישגים הלימודיים הנמוכים הוא —שוב , בדומה למתרחש בבתי הספר של מזרחים — רמת ציפיות נמוכה מצד מורים , הורים והתלמידים והתלמידות עצמם . רמת ציפיות קהילתית נמוכה זו נובעת , ככל הנראה , מהערכה שלילית לגבי סיכויי הקידום החברתי באמצעות החינוך , וזאת על רקע מעמדם הכלכלי חברתי הנמוך של הערבים , כמו גם על רקע העדר מדיניות חינוכית ותעסוקתית ממשלתית שתעניק יסוד לציפיות גבוהות יותר . להוציא את המיעוט הנוצרי ואת המעמד המוסלמי המבוסס , המסוגלים לשלוח את בניהם ובנותיהם לבתי ספר תיכוניים נוצריים — ומעט יהודיים —יוקרתיים , נראה כי בית הספר הערבי הטיפוסי , בהיותו חלק ממארג קהילתי שאינו יכול להציג את המסלול ההשכלתי כמסלול בעל סיכויים , אינו משדר לתלמידיו מסר של תמיכה ועידוד . בית הספר הערבי הטיפוסי הוא בית ספר של בני ובנות פועלים או פקידים ועצמאיים בעלי הכנסה נמוכה . צוות המחקר של באשי , קאהן ודיוויס עמד על מידת ההומוגניות המעמדית של בית הספר הערבי , הבולטת במיוחד לנוכח ההבדל החריף , בקרב בתי הספר היהודיים , בין בתי ספר של מזרחים ובין אלה של אשכנזים : "מערכת החינוך הערבית מצטיירת כמערכת הומוגנית למדי מבחינת אפיוני הרקע של אוכלוסיית התלמידים של בתי הספר . ההבדלים הקיימים בין בתי הספר מבחינה זו קטנים , הן באופן אבסולוטי והן בהשוואה למערכת החינוך היהודית . מסקנה זו תקפה לגבי כל האפיונים שתוארו [ סטטוס כלכלי חברתי , השכלת ההורים , מספר גבוה של ילדים במשפחה , צפיפות מגורים ; ש . ס , [ . להוציא את ההרכב הדתי של בתי הספר . בתחום זה מערכת החינוך הערבית מצטיירת כמערכת סגרגטיבית למדי , המורכבת מבתי ספר הומוגניים , רובם חד דתיים" ( באשי , קאהן , דיוויס , . ( 479 : 198 1 בגלל הומוגניות זו , הרי שבניגוד למערכת החינוך היהודית , "ידיעת הרמה הסוציואקונומית של בית הספר אינה מאפשרת במערכת החינוך הערבית ניבוי יעיל של רמת ההישגים הממוצעת" ( שם : . ( 481 צוות המחקר הנ"ל לא שאל את המורים והמורות בבתי הספר הערביים שאלה זהה לזו שהציג לעמיתיהם היהודים המלמדים בבתי ספר ל"טעוני טיפוח , " בדבר סיכויי תלמידיהם להצליח בלימודים ( ר' פרק , 8 להלן . ( על כן אין לנו עדות ישירה על רמת ציפיותיהם , ועלינו להסתפק בראיות עקיפות . הראיה הטובה ביותר , אולי , הן הצהרותיהם החוזרות ונשנות של אנשי חינוך ערבים בזכות הגברת השימוש באמצעי חינוך ל"טעוני טיפוח , "
|
|