|
|
עמוד:11
ואכן היסוד החושיי בשירים אלה צנום ומדולדל , ודפוסים אסוציאטיביים ספרותיים הם השלטניים . ממילא אתה מוצא דפוסים שמקורם במקרא או בשירת ימי הביניים , ונתגלגלו גם לשירת ההשכלה . תמונות משירי ציון של רי יהודה הלוי , המשובצות בשירתו של מיכ"ל , חוזרות ומופיעות גם בשירי תקופה זו . אפילו בשירתו התמימה של דוליצקי , דומה קולטים אנו הד מצירופיו של ר' יהודה הלוי ' ) ואל תשיאך חכמה יוונית אשר אין לה פרי כי אם פרחים : ( ' אמנם שירתנו בימי הביניים אף היא מרוחקת למדי מן הממשות הטופוגראפית של ארץ ישראל , אך הרחק סמלי זה נשתלב היטב בכיסופים משיחיים דתיים . בשירת חיבת ציון הערטילאיות היא פאתיטית , משום שהיא בת לוויה דווקא לתנועה הקוראת להגשמת החזון בפועל ממש . ובכל זאת אפשר להבחין זעיר שם בנהייה למוחשיות , כשהיא נאבקת עם האסוציאציות הספרותיות השאובות מן המסורת . הדבר מורגש אפילו ביצירתם של משוררים שלא ראו את הארץ , והוא מתעצם בשיריהם של הללו שישבו בה זמן מה לפחות , כגון נ . ה . אימבר וש . ל . גרדון . אימבר בא לארץ ישראל בשנת תרמ"ג וכותב בה שירי התעוררות לאומיים , שירים השופעים אמונה בתשועת העם על ידי שיבה לעבודת האדמה , שירים לכבוד המושבות הראשונות , וקריאה להיחלצות פעילה בנוסח 'חרב לה' ולארצנו / בירדן
|
|