|
|
עמוד:10
שראה את ארץ ישראל בעיניו וישב בה . אך קולות אלה בודדים הם . כיוון שנתערערה ודאות זו שציינה את שירת ההשכלה , שוב אץ המשורר רואה עצמו כשליח ציבור , אלא כמדבר בעד נפשו הוא . השירה נעשית שירת אהבה , שירת-יגון , שירת חלוף . כאמור , עתידה היא להשיג את האינדיווידואליזם הגמור רק בדור הבא , אך תקופת מעבר זו עומדת בסימן גישושים רבים לקראתו . אווירתה של שירה זו רגישה לכאורה לשינויים בתפיסה הלאומית . הפרעות של 1881-1880 הם הסיבה הישירה להתעוררותה של תנועת 'חיבת 'ציון' כתנועה מאורגנת . תנועה זו מדובבת פעילות פובליציסטית לאומית וציונית ענפה : יחיאל מיכל פינס , משה ליב ליליינבלום , אליעזר בן יהודה ואחד העם . ואולם יש מרחק רב בין האווירה של הפובליציסטיקה לבין זו של השירה . אמנם שתי המגמות באידיאולוגיה הציונית מתקבלות על לבם של המשוררים : הן המדינית המכוונת להצלה גשמית של העם , ברוח השקפותיהם של פינסקר וליליינבלום ( וכפי שהן מתחזקות אחר כך בתורתו של הרצל , ( והן הרוחנית-תרבותית המתכוונת להצלת רוח האומה , מיסודו של אחד העם . ואולם המציאות דומה מפריכה את שתיהן . המהגרים היהודים בהמוניהם פונים לאמריקה , ותנועת חיבת ציון מתגלית בכל קוצר ידה להגשים את החזון שהיא מטיפה לו . מכאן גם רפיונם של ' שירי ציוף בימים אלה , הניזונים בעיקר לא מממשותה של ארץ-ישראל , אלא מכיסופי הגאולה ומאהבת הארץ , המעוגנים במסורת הדורות ובמקורות הקדומים . באחד ממכתביו אל י . ח . רבניצקי מתלונן ביאליק על חוסר ממשות זה בשירת הדור , כשהוא מלווה את תלונתו בדברי לגלוג וסלידה.- 'לא אנחת העם וגעגועיו נשמעים בשיריהם , כי אם המון דברים נשמע : טובע בים דמעות , דמעות רותחות , דם ואש ותמרות עשן , או כזה f ציון משאת נפשי ; בחלומי ראיתיך ; אהובתי משושי - וכל המלות היפות האלה דופן ניכר מתוכן , ולכן - כבר קצה הנפש היפה בהן . עלינו להיאנח או להתגעגע בה במידה ובאותה הדמות שיש להאנחה ולהגעגועים מקום במציאות . " 1 אגרות גיאליק ( כרך א , דביר ת * א , תרצ"ח , ( עמ' סט .
|
|