|
|
עמוד:9
מבוא [ א ] השירה העברית בפרק הזמן הנקרא על שם חיבת ציון היא שלב-מעבר מן ההשכלה המאוחרת אל שירת דור ביאליקמעבר המתבטא בשינוי נושאים , רעיונות ומגמות , אך לא פחות מזה בשינוי מגנון ואווירה , כגון כניסתו של האני האישי של היוצר ; נטייה לתחושת טבע , פאנתיאיסטית לעתים ; זיקה חדשה לקודשי האומה בעבר ובהווה ; התעדנותה של המיטאפוריקה . שינויים אלה באים בעקבות תמורות בתפיסה הלאומית והשפעות ספרותיות מן החוץ . המשבר החברתי תרבותי , הפוקד את האומה בתקופה זו , יש בו כדי להסביר כמה מן השינויים הפיוטיים בשירת התקופה לעומת דור ההשכלה , בעיקר את החתירה לקראת אינדיווידואליזם בשירה , המגיע לביטויו המובהק רק עם שקיעת המאה התשע-עשרה וראשית המאה העשרים . שירת ההשכלה היתה יודעת לאן פניה מועדות והיתה בטוחה בקהל קוראיה , ואילו המשורר בדור זה מוצא לפניו הוויה עממית מתפוררת , ואין בפיו דבר ברור להנחות את העם ; הוא רואה בהתחדשות הגזירות והפרעות , ואין בלבו הביטחון שהיה בלב קודמיו , שאילו שינה העם את דרכו היה אף יחס הגויים אליו משתנה . אפילו יל"ג , שהאמין בשעתו אמונה שלימה כי האמאנסיפאציה תביא גאולה לעם , קורא בעקבות הפרעות של 1882 ב'אחותי רוחמה' להגירה אל מעבר לים , אל עוד מלון אורחים , עד אשר תכשר השעה להגיע לארץ-ישראל . משוררי דור זה אמנם רואים בהתחדשות התקווה הלאומית ובראשית נסיונות ההתיישבות בארץ , אבל עם זה אי אפשר להם שלא לראות , כי רק המעטים פונים לארץ ישראל , ואילו הרבים - לארצותהברית . גם בתנועה הלאומית עצמה פגה ההתלהבות של . 1882 הכישלון הארגוני והמצב הלקוי ביישוב הביאו לידי אכזבה עמוקה . לעתים נזכרים משוררים אלה באחים בציון , המגשימים את חזונה של התנועה על אדמת האבות- בייחוד אנשים כגון אימבר ,
|
|