|
|
עמוד:6
אנשים רבים ליוו אותי בדרך הזאת , ודרך הדיאלוג המתמשך עמם התגבשו ההבנות המוצגות בספר זה - צוות אנשי החינוך בביתן הלנה רובינשטיין ובמוזיאון תל-אביב לאמנות , אנשי “ סל תרבות ארצי" והאמנים העובדים במסגרת זו , עמיתיי במדרשה לאמנות יחד עם מאות סטודנטים שתרגלו הדרכות דיאלוגיות ברמות שונות . אזכיר גם את בני משפחתי , שהיו לא פעם בני שיח בתערוכות אמנות , והאירו את עיניי בהתייחסויותיהם היצירתיות . תודה מיוחדת למכון מופ"ת , ובעיקר לד"ר יהודית שטיימן , על הנכונות ועל התמיכה בהוצאה לאור של הספר . תודה גדולה למירב כהן-דר על עריכה לשונית דקדקנית ורבת השראה , ולבלה טאובר - על העיצוב הנאה של הספר . רוב תודות לד"ר גליה בר אור , מנהלת ואוצרת המשכן לאמנות בעין-חרוד , על העידוד לכתוב את הספר ועל קריאת כתב היד החל מניסוחו הראשוני , ולד"ר טלי גביש , מנהלת אגף הנוער של מוזיאון ישראל , שהערותיה החשובות עזרו להתוות את ניסוחו הסופי . ולסיום - סיפור קטן . בשנת 1989 התקיימה במשכן לאמנות בעין-חרוד ביאנלה ראשונה לצילום . ביקרתי שם עם בני שהיה אז בן חמש . סיירנו יחד בתערוכה , ואני הפניתי אליו שוב ושוב שאלות סגורות ומנחות . על תשובותיו הנבונות הגבתי במילים מעודדות בנוסח נכון או יופי . כאשר יצאנו מהמוזיאון פנה אליי בני ואמר : “ אם את אומרת לי שמשהו נכון , זה סימן שאת יודעת את התשובה . אני מבקש ממך שאף פעם לא תשאלי אותי שאלה שאת יודעת עליה את התשובה . " בכך ניסח את גרעין ההדרכה הדיאלוגית - לא שואלים שאלה שהתשובה עליה ידועה מראש , אלא שואלים כדי לחפש יחד תשובות אחדות . נראה שבאותו רגע " היסטורי" נולדה בי ההבנה הראשונה , שהובילה עם השנים למה שמכונה בספר זה 'הדרכה דיאלוגית . ' רחל שליטא תל-אביב 2012
|
|